Subjects: צרפת

שפה מובנת לעמים

By

מאמר זה נכתב לרגל יום הולדתו ה-50 של מנחם בגין על ידי שלמה פרידריך, ידידו הקרוב של מנחם בגין ומי שהיה נציג תנועת החרות בצרפת ומזכיר הוועד למען ברית ישראל צרפת. במאמר משרטט פרידריך את דיוקנו של בגין כדמות מופת המשלבת סמכות פיקודית עם יושרה אידיאולוגית עמוקה. הוא סוקר את תחנות חייו המרכזיות של בגין – החל מימיו כנציב בית"ר הנערץ בפולין, שם חינך רבבות צעירים לעלייה ולמשמעת אל מול רדיפות האנטישמיות, דרך תקופת מאסרו ברוסיה הסובייטית, ועד להגעתו לישראל והנהגת האצ"ל במאבק לחירות. המאמר שם דגש מיוחד על יכולתו של בגין להקרין "הדר" בית"רי וגאווה לאומית גם בזירה הבינלאומית; המחבר מתאר כיצד הכריזמטיות שלו והתעקשותו על עצמאות ישראל זכו להערכה מצד מדינאים בכירים בעולם, לעיתים אף בניגוד לניסיונות הממסד הישראלי באותה עת להפחית מערכו. בסיכומו של דבר, המאמר מציג את בגין לא רק כגיבור עבר, אלא כמנהיג מדיני צעיר ומבטיח, הנושא את תקוות תנועתו להגשמת חזון הציונות הממלכתית בעתיד

מנחם בגין באסיפת אלפים ברמלה: "פרס חלל ידידות שעמדה בכל המבחנים בהשוותו את גרמניה לצרפת"

By

עיתון מדווח על דברי בגין בעת עצרת עם של "חרות" ברמלה. באסיפה זו יצא בגין נגד השתקת פעילות המדענים הגרמניים במצרים. כמו-כן יצא בגין נגד ההתרפסות לפני הגרמנים. כמו-כן קרא בגין לפרס לרסן את לשונו ולא להשוות את גרמניה לצרפת

המבקר הגרמני והכרזותיו המדיניות

By

במאמר זה יוצא בגין נגד ביקורו של שטראוס בישראל. בגין מזכיר את עברו הנאצי של שטראוס ששימש כקצין חינוך בצבאו של היטלר וחינך להשמדה ואת היותו חבר בממשלת תגרמניה עד שגורש ממנה בשל שערוריות בהן היה מעורב. בגין טוען עוד, כי מחצית הכנסת הסתייגה מביקורו של שטראוס בישראל בניגוד לנאמר ב"קול ישראל" שהיא תחנת שידור המייצגת את דברי מפא"י. בגין מקדיש חלק מהמאמר למתקפה על פרס ועל מאמציו להביא את שטראוס לארץ וטוען כי פרס נתקף בסחרחורת ההצלחה. בגין מציין את חתרנותו של פרס במפא"י ואת התרפסויותיו כלפי גרמניה. עוד מציין בגין, כי פרס ידע היטב על פעולת המדענים הגרמניים במצרים ותוקף את דברי פרס כי גרמניה חשובה לבטחון ישראל לא פחות מצרפת. בגין טוען, כי דברים אלה של פרס מהווים 'פטפטנות נלהגת' הגורמת נזק חמור לאינטרסים של מדינת ישראל. בגין יוצא גם נגד הצהרותיו החוצפניות של שטראוס שטען, כי עתה גרמניה לא יכולה לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל מחשש שהדבר יפגע בה.

י"א באייר וט' באב

By

בי"א באייר תשכ"ב, הגישה תנועת החרות הצעת אי אמון בממשלת בן גוריון. הנימוקים להצעה, שהוצגה על ידי חבר הכנסת יוחנן בדר, היו בעיקר כלכליים. בתגובה לכך, עלה ראש הממשלה דוד בן גוריון לנאום, ובחר לשים בצד את הנושאים הכלכליים, ולדון בנושאים היסטוריים. במהלך נאומו, אמר בן גוריון כי ממשלותיו הביאו לעם שני הישגים גדולים, שדרשו מהעם קרבנות. העם נענה והקריב קרבנות, אך לשני ההישגים האלה התייחסה תנועת החרות כאל אסונות. הראשון, לדבריו, היה מלחמת השחרור. אמירה זו, והרמז כי האצ"ל לא נטל חלק בהקרבה למען הקוממיות הוציאה את בגין משלוותו ופרצו בכנסת חילופי צעקות בין ראש הממשלה, ראש האופוזיציה, וחברי סיעותיהם. בתגובה לתקרית, כתב בגין את המאמר החריף הבא, כדי להעמיד את הדברים על דיוקם

אמות מידה לקידמה

By

מאמר של בגין שבו הוא מנתח בצורה מעמיקה את המושגים הפוליטיים של שמאל וימין, ואת זיהויים המקובל עם מושגי הקידמה והריאקציה בהתאמה. בגין מתנגד לזיהוי זה, וטוען כי הנציגים העולמיים של השמאל הינם ריאקציונריים, ואילו הימין, גם בישראל, הוא תומך הקידמה האמיתי.