דברים שנישאו בטקס חתימת חוזה השלום בוושינגטון – דבר ראש ממשלת ישראל מנחם בגין

נאום היסטורי מלא תקווה וכאב של ראש הממשלה מנחם בגין בטקס חתימת הסכמי קמפ דייוויד בבית הלבן. בנוכחות נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר ונשיא מצרים אנואר סאדאת, שטח בגין את חזונו לשלום בין ישראל למצרים, תוך שהוא נזכר בקורבנות העבר ומבטא אמונה בלתי מעורערת בעתיד של אחדות ושלווה. נאום זה, המשלב זיכרון לאומי וקריאה אנושית לשלום, נותר עדות לרגע מכונן בתולדות שתי האומות

הישיבה המאתיים-ושש של הכנסת התשיעית יום שלישי, כ״א אדר תשל״ט 20 מארס 1979 – הודעת הממשלה על חוזה השלום בין ישראל ובין מצרים

אני מודיע לך שלעולם לא תשוב ישראל לקווי ה-4 ביוני 1967… ירושלים המאוחדת, האחת, היא בירת ישראל הנצחית, לא תחולק עוד לעולמים, ובזו היא תישאר לדורי דורות… ביהודה, בשומרון ובעזה לעולם לא תקום מדינה פלשתינאית. אפשר לשאול: מניין אתה יודע? זוהי התשובה: על דעת הרוב המכריע בבית זה לא נסכים לכך, לא נתיר זאת…

הישיבה המאה-ואחת של הכנסת התשיעית יום רביעי, כ' אדר ב' תשלח 29 מארס 1978 הודעת הממשלה על המצב המדיני

בגין טוען כי ארצות הברית מסכימה לרוב תוכנית ישראל בעניין האוטונומיה הפלשתינאית. בגין מבהיר שלא יסכים לשום תיקון העלול לסכן את ישראל, כמו משאל עם באוטונומיה, וכן שישראל תהיה אחראית לבטחון כי אחרת אש"ף יכול להשתלט על האזור. ארה"ב מסכימה בניגוד לדרישה המצרית, שישראל לא צריכה לסגת לקווי 67, זהו המצב גם לגבי הדרישה המצרית להקמת מדינה פלשתינאית. בגין טוען כי התנחלות יהודית בכל שטח ישראל, חוקית ע"פ המשפט הבין לאומי, והיא תשתלב עם הסכם השלום עם המדינות השכנות. בגין מציין בתשובתו, שממשלת המערך לא הצליחה להביא שלום בעזרת ההצעות השונות מהתוכנית הנוכחית, וכי יש עוד לשבת לדון בחילוקי הדעות עם המצרים על מנת להביא שלום אמת.

הישיבה השבעים-ואחת של הכנסת התשיעית יום שני ט"ו שבט תשל"ח 23 ינואר 1978 – הודעת הממשלה על המצב המדיני ותשובה לנאומו של הנשיא סאדאת.

בגין פותח את נאומו בברכה לכנסת לרגל יום הולדתה ה-29. בגין מציין כי כאשר סאדאת הגיע לארץ הוא כבר ידע שישראל לא תקבל את הדרישה כי תיסוג לקווי 67. בגין מדגיש את החשיבות הבטחונית שלא תהיה נוכחות מצרית במדבר סיני. בגין מסביר את חילוקי הדעות עם סאדאת בקשר לנסיגה חלקית או כוללת מהשטחים שנכבשו ולגבי מעמדם של ערביי יהודה ושומרון וחבל עזה, ומדגיש את זכות ישראל לריבונות על יהודה, שומרון ועזה. בגין מתייחס לדברים שנשמעו מצד גורמים שונים במצרים בגנות הישראלים במהלך הדיונים על הסכם השלום, ומדווח על תגובתו לעניין זה. כמו כן בגין מסביר שהוא לא דורש הכרה במדינת ישראל ובזכותה לשרוד, כי ישראל לא שונה משום מדינה אחרת שזכותה להתקיים מובנת מאליה מעצם קיומה.

הישיבה העשרים וארבע של הכנסת התשיעית יום חמישי, י"ח אלול תשל"ז 1 ספטמבר 1977 הודעת הממשלה על מדיניותה – תשובת ראש הממשלה.

בגין מספר על נסיעתו לרומניה וטוען שהיה חייב להגיב לדברים שאמר נשיא רומניה בענין שיתוף אש"ף בשיחות ז'נבה וכן נסיגה לקוי הארבעה ביולי 1967. בגין טוען שעל השטח שנכבש בששת הימים יש לישראל זכות ע"פ המשפט הבנ"ל שכן זו היתה מלחמת מגן. בגין מסביר שמטרת הישיבה היתה לוודא שקיים קונצנזוס לגבי אי ההסכמה לשתף את אש"ף בועידת ז'נבה.