Subjects: יחסי ישראל-גרמניה

במאמר זה בגין מדבר על התפתחות היחסים בין ישראל וגרמניה. בתחילה, מסביר בגין, נדרשה גרמניה לשלם בעבור הרכוז היהודי הבזוז, תוך הבטחות שלא יתקשרו ביחסים דיפלומטים מעבר לזה (למרות שכך לא היה) כיום, נשלחו נציגים לגרמניה על מנת לתבוע פיצוי על החוב המוסרי – דמי דמים. בגין טוען שדרישות אלה גורמות לאנטישמיות מהסוג הגרוע ביותר – הבוז – וכי דמות היהודי המצטיירת מכך הוא של רודף בצע. לטענתו גרמניה לא מכירה בחובה לישראל, ולא תהיה מוכנה לתת לה יחס מיוחד. בגין מתיחס גם למדענים הגרמנים שנשלחו למצרים בעקבות ידידות רבת שנים עם העולם הערבי, עוד מהתקופה שבין מלחמות העולם.

במאמר בגין מבקר את שיטת הרכבת הממשלה של אשכול, שמבוססת על אי הבנות. כדוגמת שר המשפטים שלא הבין שהוא לא ימשיך בתפקידו. כמו כן מדבר בגין על אי ההבנה בנוגע לעבודה בליל שבת בנמל אשדוד, אם עבודה למחרת ליל השבת היא בשבת אחר הצהרים, או לאחר צאת השבת. בגין טוען שהחלטתה של אחדות העבדוה להמנע מהצבעות בכנסת בנוגע יחסי ישראל גרמניה היא בעצם יצירת רוב מובטח להחלטות אלה.

נאומו של בגין בכנסת אחרי הרכבת הממשלה של לוי אשכול. בגין מגנה את הממשלה החדשה על כך, שחלק ניכר משריה אינם חברי הכנסת. בגין מאשים את ההנהגת הקואליציה בהתנהגות לא-מוסרית שגורמת ל-"דמורליזציה" במדינה. בגין מתריע על בעית חימוש מדינות ערב ודורש ממשלה לפעול בנושא. בגין מתריע בפני חימוש גרמניה בנשק להשמדה המונית. בגין מתאר תכנית חקיקה של גח"ל בכנסת החדשה בנושאי הפנים.

העיתון מדווח על דבריו של בגין באסיפת גח"ל ב-24/10 בנוכחות כ-8,000 איש. בתגובה על דבריו של אלון מהמערך (אחדות העבודה) שקרא לו לפרוש מהחיים הפוליטיים בישראל טען בגין כי אחדות העבודה היא המפלגה הנידחת ביותר בישראל וכי היא התנגדה בזמנו להקמת המדינה וחבריה היו פעילים מרכזים בסזון. עוד מציין בגין את צביעותה של המפלגה אשר למרות שהתנגדה להסכם השילומים עם גרמניה המשיכה לשבת בממשלת מפא"י. עוד קרא בגין בנאומו לשיוויון זכויות מלא בין יהודים לערבים.