Subjects: הרצל

במאמר זה מדבר בגין על הדגל האדום ועל דגל הלאום. בגין יוצא נגד מה שמסמל הדגל האדום: סולידריות הפועלים בכל העולם, וטוען כי הוכח בכל המלחמות שאינטרסים לאומיים הם חשובים הרבה יותר. בגין מציין את החשיבות של אחדות לאומית לעומת האחדות העל-לאומית הפועלית המזויפת. בגין טוען עוד כי אחדות לאומית על-מעמדית נוגדת את האמת. עוד בגין טוען כי כל אלה בישראל המאמינים באחד במאי מאמינים ברעיונות שאם היו מתקבלים, מדינת ישראל לא היתה קמה שכן הפועלים האמינו כי השאיפה למדינה יהודית היא בורגנית ונוגדת את עקרונות הקומוניזם. בגין מציין שהתנועה הרוויזיוניסטית היא זו שחרטה על דגלה את הצורך בהקמת מדינה יהודית עצמאית וטוב שעמדתה ניצחה לבסוף.

נאום מנחם בגין במליאת הכנסת לרגל יום העצמאות העשירי של מדינת ישראל. בנאום מוקיר בגין את זכרם של חוזי המדינה בנימין זאב הרצל וזאב ז'בוטינסקי, ושל לוחמי החרות של האומה, הלא הם לוחמי המחתרות השונות שהביאו לתקומתה. בסוף נאומו הקצר מייחל בגין להשלמת המלאכה בכיבוש המולדת כולה.

נאום מנחם בגין במליאת הכנסת לרגל יום העצמאות העשירי של מדינת ישראל. בנאום מוקיר בגין את זכרם של חוזי המדינה בנימין זאב הרצל וזאב ז'בוטינסקי, ושל לוחמי החרות של האומה, הלא הם לוחמי המחתרות השונות שהביאו לתקומתה. בסוף נאומו הקצר מייחל בגין להשלמת המלאכה בכיבוש המולדת כולה. הנאום הודפס גם בעיתון חרות של ה-23 באפריל 1958.

המאמר שלפנינו עוסק בוויכוח היסטורי מכונן שהשפיע על המאבק הציוני להקמת מדינה יהודית ריבונית. במרכז המאמר עומדת השאלה הטעונה: האם השימוש בכוח היה הכרחי, מותר או אפשרי כדי לממש את זכותו של העם היהודי למולדת חופשית? בגין מציג שני מחנות מנוגדים בקרב הציבור היהודי: אלו שדחו את השימוש בכוח, ותמכו בדיפלומטיה, עליונות מוסרית או רכישת קרקעות בדרכי שלום, ואלו, כמוהו, שראו בהתנגדות מזוינת אמצעי הכרחי לשחרור לאומי. המאמר, שנכתב חמש שנים לאחר קום המדינה, משקף את תוצאות הוויכוח האידיאולוגי הזה, מבקר את מדיניות ההנהגה הישראלית לאחר העצמאות, ומדגיש את המתח המתמשך בין המושגים "זכות" ו"כוח" בעיצוב גורלה של האומה