נאום היסטורי מלא תקווה וכאב של ראש הממשלה מנחם בגין בטקס חתימת הסכמי קמפ דייוויד בבית הלבן. בנוכחות נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר ונשיא מצרים אנואר סאדאת, שטח בגין את חזונו לשלום בין ישראל למצרים, תוך שהוא נזכר בקורבנות העבר ומבטא אמונה בלתי מעורערת בעתיד של אחדות ושלווה. נאום זה, המשלב זיכרון לאומי וקריאה אנושית לשלום, נותר עדות לרגע מכונן בתולדות שתי האומות
בגין מבקש את אישור המליאה על צירוף שני שרים חדשים לממשלתו. בגין מודה בתשובתו שכוונתו היתה למנות ממשלה קטנה מ-19 חברים, אך עקב שיקולים קואליציונים לנאלץ למנות 19, אך בכל מקרה הממשלה מונה יחס קטן יותר של שרים על חברי כנסת ממה שהיה בתקופת שלטון המערך. בגין טוען כי לא המשיך לעדכן את ראש האופוזיציה, פרס, אחרי שדברים שמסר לו בפרטיות נמסרו לעיתונות, ומציין כי בתקופתו, המערך, לא הכיר בתפקיד ראש האופוזיציה לא עדכן אותו בדברים, ובמקרים מסיימים ראשי הממשלות לא עדכנו את ועדת החוץ והבטחון, ואת חברי הממשלה בהחלטותיהם. עם זאת, אמר בגין כי הוא מוכן לנסות בשנית לשבת עם פרס ולעדכנו.
אין ספק, כי אנו עומדים אחר מאורע בעל משמעות של מפנה היסטורי, או של משבר לאומי. בארבעים השנים האחרונות היו מנת חלקנו בארץ שבע מלחמות קיומיות. בשנות השלושים האחרונות נפתחו עלינו התקפות דמים נוראות, שלוו בהבלגה ובביטולה; בשנות הארבעים היו המרד ומלחמת השחרור הלאומית נגד השלטון הבריטי; בסוף 1947 ובאביב 1948 התנהלה מלחמת המגן והעצמאות; … Continued
במאמר זה, מנחם בגין מדגיש את החשיבות העליונה של כוח הזכות על פני זכות הכוח בהקשר של שליטת העם היהודי על ארץ ישראל. בגין טוען כי הזכות ההיסטורית והמוסרית של העם היהודי על ארצו היא הבסיס האמיתי לשליטה, ולא הכוח הצבאי בלבד. הוא מזהיר מפני ויתור על זכויות אלו, כפי שנעשה בעבר בעזה, שהוביל לשפיכות דמים ולמלחמות חוזרות. בגין מדגיש כי חידוש הכוח היהודי, שהפך את העם מאומה חסרת אונים ללוחמת ואמיצה, נועד להגשים ולהגן על זכות זו. הוא קורא להיאחז באמונה בכוח הזכות, תוך שימוש בכוח הצבאי ככלי לקיומה, כדי למנוע ויתורים מסוכנים ולהבטיח את ביטחון העם והארץ
בגין נואם בפתיחת ועידת חירות. בגין משווה בין ירושלים שנפלה בידי טיטוס , כאשר העם היה מפולג לירושלים של 1967 בה הוקמה ממשלת ליכוד לאומי, והתגברה על אויביה. בגין מציין את עמדת הממשלה המסתמכת על הצעת חרות, להסכים רק לחוזה שלום, ולא להסכם 'בדרכי שלום'. בגין מכיר בבעיה הדמוגרפית שעולה מהנצחון, בגין טוען שהרוב שיש עכשיו הוא גדול ממה שהיה אפשר לבקש בימיהם של ז'בוטינסקי והרצל, וכי יש לשמור עליו בעזרת תגמול משפחות מרובות ילדים ועידוד עליה גם ממדינות מפותחות, לשם כך יש לאפשר יוזמה חופשית. כמו כן מקווה בגין לעליה מרוסיה, ומדינות ערב. בגין מסביר שרעיון שלמות המולדת שליווה את תנועת ז'בוטינסקי מהיווסדה ליווה את כל המצעים של תנועת החרות לכנסת, וגם אם הוא עולה לה בקולות, היא לא תוותר עליו. בגין מקריא את הצהרת הזכויות של העם היהודי לחרות בטחון ושלום. דיווח על פתיחת הוועידה פורסם בעתון 'היום' מתאריך 27/05/1968
