בנאום זה בכנסת, מנחם בגין, כמנהיג האופוזיציה בכנסת בשנת 1957, מציג ביקורת נוקבת על הנסיגה הישראלית מסיני ומעזה לאחר מבצע קדש. בדבריו החדים והנלהבים, הוא מדגיש את הפער בין הניצחון הצבאי המרשים להפסד המדיני הכואב, קורא לבחינה כנה של הכישלונות ומציע חזון לעתיד שבו ישראל תעמוד איתנה על זכויותיה. נאום זה משקף את תפיסת עולמו הבלתי-מתפשרת של בגין, את מחויבותו לביטחון האומה ואת כישרונו הרטורי המרשים, שהפכו אותו לאחת הדמויות המרכזיות בהיסטוריה הישראלית
במאמר זה יוצא בגין נגד קריאות ארה"ב ובריטניה לישראל לסגת מהשטחים שנכבשו במבצע סיני ולהחזיר את המצב לקדמותו וכך גם קוראת ברה"מ בגין טוען עוד כי דרישתה זו של בריטניה מהווה פרודכס שכן אם יוחזר המצב אז ברה"מ תגביר את השפעתה באזור דבר שמנוגד לאינטרסים של בריטניה כי אולי ייטב לבן חסותם נורי סעיד בעיראק בהרגעת העם אך לאורך ימים זה לא ייטיב עם בריטניה. עוד טוען בגין כי הסיבה האמיתית לעמדתה זו של ארה"ב הקוראת לישראל לסגת מהשטחים היא העובדה שהיא מתחרה עם ברה"מ על ההשפעה על הערבים ולכן היא גם מאיימת על ישראל.בגין טוען כי על ישראל אסור להיבהל מהאיומים וכי ארה"ב במעשיה בעצם עוזרת לברה"מ להגביר את השפעתה במזה"ת וגם היא יוצרת בכך פרדוכס.
המאמר נכתב על רקע עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית (ספטמבר 1955), שהעניקה לנאצר עליונות צבאית חסרת תקדים באמצעות נשק סובייטי חדיש, ועל רקע פעולות הפדאיון וההסלמה בגבול הדרום (כמו קרב ניצנה בנובמבר 1955). בגין מנתח את הדיווחים השקריים של נאצר על "ניצחונות" מצריים לא כלעג חסר משמעות, אלא כטקטיקה צבאית מחושבת של "הינתקות": נאצר בודה סיפורים כדי להרגיע את עמו ולמנוע הידרדרות למלחמה כוללת כעת, וזאת כדי לקנות את הזמן הדרוש לו לקליטת הנשק החדש לקראת "מלחמת השמד" עתידית. בגין מבקר בחריפות את מדיניות ה"הבלגה" וה"תגמול" של ממשלת בן-גוריון, טוען כי האשליה שארצות הברית תספק "נשק מאזן" תחת ממשל אייזנהאואר היא מסוכנת, וקורא לשינוי אסטרטגי דחוף: נטישת התגובות המקומיות לטובת מערך אופנסיבי (התקפי) מרוכז בחזית הדרומית, במטרה לשבור את טבעת החנק המצרית לפני שמאזן הכוחות ישתנה לרעת ישראל באופן בלתי הפיך
הטקסט להלן הינו איגרת אישית ששלח מנחם בגין ב-14 באוקטובר 1954 לכל אחד מ-96 הסנאטורים ו-435 חברי בית הנבחרים האמריקנים. שבה הוא פנה בקריאה נרגשת לחדול מאספקת נשק למדינות ערב, תוך שהוא מפריך את הטענה כי חימושן נחוץ כ"סכר" נגד התפשטות הקומוניזם הסובייטי. בגין מדגיש את חוסר יציבותן הצבאית והפוליטית של מדינות אלו ואת אי-יכולתן לעמוד בפני לחץ צבאי סובייטי גם אם יחומשו בנשק אמריקני, בעוד שנשק זה עשוי לשמשן למימוש שאיפותיהן העוינות כלפי מדינת ישראל. בנוסף, בגין מוקיע את המוסר הכפול של ארצות הברית, האוסרת על חימוש אויביה שלה אך מספקת "אמצעי השמד" לאויביה המוצהרים של ישראל השואפים להכחידה, ומזהיר כי צעד זה עלול להוביל לטרגדיה שבה דם יהודי יישפך באמצעות נשק אמריקני. הוא חותם בפנייה למצפונם של המחוקקים כנציגי העולם החופשי, ומבהיר כי על אף שישראל תגן על עצמה ותנצח בכל תנאי, על אמריקה מוטלת החובה המוסרית שלא להושיט יד לתוקפנות נגד עם שזה עתה קם מאפר השואה
במאמר זה מעלה בגין את בעית ההסברה הישראלית בארה"ב נגד חימושם של מדינות ערב ע"י ארה"ב .בגין קורא להחתמת עצומה בארה"ב נגד אספקת הנשק למדינות ערב עליה יחתמו יהודי ארה"ב וגם שכניהם הנוצריים .יחד עם זאת טוען בגין כי על ישראל אסור להשליך את יהבה על פעולה הסברתית בלבד וכי יש לנקוט גם בפעולה צבאית .בגין יוצא גם נגד דברי שרת ששלל התפשטות ישראלית מעבר לגבולות ישראל שכן דבר זה יוביל להכרת העולם שמצרים נמצאת בצדק בעזה
