Subjects: המלחמה הקרה

במאמר זה בגין כותב על מרוץ החימוש. בגין טוען שכלי הנשק השונים שמסתובבים באזור מהווים סכנה רבה לאזור כולו. עוד טוען בגין כי הוא חרד מנשק רב עוצמה שימצא בידי הגרמנים שהם עם שיכור כוח. בגין מפחית מחשיבות הנשק הגרעיני משום שלדעתו נשק כזה עדיין לא זמין ולא בשימוש.

במאמר זה בגין מטיל ספק באפשרות הריאלית של מלחמת עולם שלישית, דווקא בשל השמוש האפשרי של נשק להשמדה המונית, ממנו כולם מעדיפים להמנע. אך טוען כי סכסוכים מקומיים המתפתחים למלחמות מקומיות הם יותר ראליים ומסוכנים. בהקשר זה בגין מתריע מפני שאיפות ההתרחבות של נאצר אל המדינות מצפון וממזרח למדינת ישראל, וקורא לממשלה לפעול נגדו. בגין טוען עוד כי האזור שרוי במצב של סכנות רבות לבטחונה של ישראל וכי הממשלה צריכה לפעול נגד התוקפן המצרי גם ע"י רכישת בעלי ברית.

במאמר זה מדבר בגין על מרוץ החימוש בין ארה"ב לברה"מ וכן מבחין בין שני סוגים של צורות שלטון. הסוג האחד הוא שלטון בו המדינה היא מדינה מפקירה חברתית. זוהי צורת שלטון שבה אדם אחד ישתלט על המדינה ויבטל את כל מה שערב לחרות האדם ולזכויותיו. מדינה כזו מפקירה את האדם לרעב ולבטלה. הסוג השני הוא שלטון של מדינה מעבידה חברתית. זוהי מדינה שנוטלת מידי אזרחיה את כל מקורות הפרנסה ומרכזת אותם בידי קבוצת אנשים אשר משתלטת על מקורות הפרנסה, מעבידה ומרעיבה את אזרחיה. זוהי למעשה מדינה קומוניסטית. בגין מציע סוג נוסף של שלטון בו דוגלת "חרות" הנקרא מדינה סומכת. מדינה כזו היא מדינה המתבססת על חרות וצדק ודואגת לאזרח, הדואג לביסוסה של המדינה. בגין מתאר את השינוי החל בהגדרתן של תפיסות עולם שונות ושל המושגים "ימין" ו"שמאל", את האבסורד הקיים בקישור הליברליזם לקומוניזם ואת היותו של גוש השמאל מיושן מחשבתית, אשר גורלו- כישלון.

רוב המאמר עוסק במעט מדברי בגין על חשיבות הברית בין ישראל לצרפת ועל החשיבות של אי כינון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה.