בנאום בפתיחת תערוכההמתארת את הפריצה לכלא עכו, בגין מתאר את האירועים שהובילו לפריצה לכלא, ואת תכנית הפעולה. בגין מביע תקוה כי המבצר עצמו יפונה ויהפוך להיכל תהילה לגיבוריו. דיווח על נאום זה פורסם בעתון חרות מיום 07/05/191962
במאמר זה סוקר מנחם בגין את תולדות העם היהודי וגורלו האישי דרך ארבעה "לילות סדר" מעצבים שעבר בחייו: החל בילדותו בצל המהפכה הבולשביקית והפרעות בפולין, דרך מאסרו בכלא הסובייטי, המשך בליל הסדר הראשון במחתרת האצ"ל בבני ברק בעיצומו של המרד בבריטים, ועד לערב היציאה לקרב על שחרור יפו במלחמת העצמאות. בגין מתאר את הטרנספורמציה של היהודי מקרבן חסר אונים בגולה ללוחם גאה בארצו. המאמר מסכם באמונה יוקדת כי הדור שעבר את התופת והתקומה ימשיך בדרך הגאולה, ומדגיש כי המרד והמלחמה לא היו למען המוות, אלא למען חיים של חירות במולדת
בהמשך התגובה לדברי בן-גוריון בהקדמה לספר 'תולדות מלחמת הקוממיות' בגין מתייחס להתעלמות של בן-גוריון לתפקידם של אצ"ל ולח"י בשחרור הארץ מהבריטים, ובמלחמת העצמאות עם הסתלקותם של הבריטים. בגין מביא מדבריהם של כתבים בארץ ובעולם, וכן מדברי בן-גוריון וההנהגה הבריטית בארץ בשביל להוכיח את ההשפעה הרבה שהיתה למחתרות הלוחמות בשחרור המולדת וסילוק הבריטים מהארץ. החלק השני של פרק זה, מובא בתאריך 17/05/1959 הפרק הראשון מובא בתאריך 12/05/1959
במאמר זה בגין מבקר את מזכ"ל האו"ם, האמרשילד, בכך שמסר דו"ח לא מדוייק לגבי מעורבות נאצר בלבנון למרות עדויות של צרפת, ארה"ב ובריטניה המוכיחות אחרת. לכן הוא קורא לישראל לפעול במישורים דיפלומטיים פומביים או חשאיים להעברת האמרשילד מתפקידו. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
בערב ראש השנה תשי"ב, שלוש שנים בלבד לאחר הקמת המדינה ולאחר שסיים את תפקידו כמפקד האצ"ל, פרסם מנחם בגין את המאמר שלפנינו. בטקסט טעון וספוג פאתוס לאומי, חוזר בגין אל אחד הסמלים המובהקים של המאבק בבריטים: הזכות לתקוע בשופר בכותל המערבי. בגין אינו מסתפק בתיאור היסטורי של האירועים, אלא משרטט את קווי המיתאר של הפילוסופיה הלוחמת שלו – המעבר מ"עבדות נפשית" וכניעה לתכתיבי "הסרדיוטות" הבריטיים, לריבונות גאה שאינה יראה מהפעלת כוח כדי להגן על קודשי האומה
