נראה את החזית בשלמותה

"צבא השחרור מתייצב דום לזכר החללים העברים, שנפלו אמש בחיפה מידי המרצחים הבריטיים. הדם הזה, שנשפך על הזכות של אחים גולים לחזור למולדתם, יהיה – כדם הגבורים הלוחמים – למלט, שיאחד וילכד את העם באשר הוא שם ויעמידהו כחומה חיה מאחורי חזית המלחמה. הדם הזה, הטהור והקדוש, לא יישכח ולא ייסלח למשמידים הבריטיים. הוא יצטרף … Continued

הבלקודה הרצחנית

זהו המצב. מצב טראגי. מצב מסוכן. מצב המאיים על עצם קיומה של האומה. אולם דבר חיובי יש במצב זה: הוא ברור. ברור ללא כל צל של ספק; ברור לכל איש בישראל, שהתנסה בנסיון דמים מחריד, בכל הברירות אשר בפניהן הועמד כיום בארצו שלו ובתפוצות הגולה. והברירות הן פשוטות, מחרידות בפשטותן, גדולות בפשטותן. ואין להתחמק מהן: … Continued

לאחר המצור והמצוד בתל אביב

"שלום לך תל-אביב, תכלת לבן! שלום לך עיר הנעורים, עיר הנמל, עיר הגבורה! ימי מצור, ימי רעב וימי מצוקה, עברו עליך, תל-אביב, וקדמו להם ימי הסתה פרועה ופחדנית. אך את עמדת, בפני אלה ובפני אלה, כצוו סלע. ההסתה לא היפנתה את זעמך לאפיקים צדדיים. והמצור לא שבר את גאון עוזך."

הגיטו לא יקום, המולדת תשוחרר

ההתקפה על מרכזי השלטון הבריטי, הצבאי והאזרחי, תירשם בהסטוריה כאחת ההתקפות האדירות ביותר, שבוצעו בזמן מן הזמנים על-ידי מחתרת לוחמת מעשי גבורה רבים נעשו על-ידי הפרטיזנים באירופה, אך שום ארגון לא השכיל לחדור ללבו של שלטון הכיבוש, למרכז עצביו ולעשות בו שפטים. את זאת השכיל לעשות רק חיל המחתרת העברית.

נושא התקווה – נושא הרעיון

"כי אכן, העם אהב את ז'בוטינסקי לא בגלל היותו נואם מרעיד נפשות או סופר מזעזע לבבות, או מדינאי גדול; העם ראה בז'בוטינסקי את תקוותו זוהי הרגשה אינסטינקטיבית, בלתי-רציונלית, אך חזקה היא מכל הרגשה אחרת. אין לקנותה ב"עמדה" רשמית; אין לקנותה ב"מעשים מוצלחים". אפשר לקנות אותה רק במה שקנה אותה ז'בוטינסקי: בכל לבו, בכל נפשו, בכל … Continued