הישיבה המאה-ושלושים-ושש של הכנסת התשיעית יום רביעי, י"ד תמוז תשל"ח 19 יולי 1978 – הצעה לסדר היום ההתפתחויות המדיניות לקראת שיחות שרי החוץ ואי-קיום דיון מדיני

בגין טוען בתגובה לבקשת ח"כ פרס, לספר לכנסת על הדיונים עם מצרים, שעד היום התנהלו בממשלתו יותר דיונים מדיניים שכאלה מאשר בממשלת רבין כולה. בגין תמה מדוע ראש האופוזיציה פרס, שיש לו רעיונות השונים מאלה של הממשלה לדרך להגיע להסכם שלום עם מצרים, לא הציג אותם לפני סאדאת כאשר דיבר איתו. בגין טוען שעדכונים משיחות של דיין עם נציגים מצריים לא צריכים להנתן לפני הכנסת בשלב זה, וימסרו בהמשך עם שובו של דיין, כמו כן, עדכונים לראש האופוזיציה ימסרו לו אישית בזמן שיקבע בינהם.

הישיבה המאה-ושלושים-ואחת של הכנסת התשיעית יום שני, ה' תמוז תשל"ח 10 יולי 1978 – הודעת הממשלה על משפטו של אנטולי שצ'ראנסקי

בגין מספר את סיפור כליאתו של אנטולי (נתן) שצ'ראנסקי בברית המועצות, שם מתנהל משפטו. בגין יוצא נגד כליאתו בתנאים לא אנושיים, ומבקש את התערבות מדינות אחרות על מנת להציל אותו ואת שלושת האסורים האחרים איתו. בגין טוען שחוסר התערבות שכזו היא מה שגרמה בעבר להשמדת היהודים ולמלחמת עולם, ולכן יש להקדים ולפעול בעניין, למרות שזה עניין פנימי כביכול של ברית המועצות, מכיוון שהפרה כזו של זכויות העולם לא יכול להרשות. בגין מביע תקווה שאסירי ציון ובינהם שצ'רנסקי יגיע לארץ בשלום.

הישיבה המאה-ותשע של הכנסת התשיעית יום רביעי י' אייר תשל"ח 17 מאי 1978 – הצעה לסדר היום עיסקת החבילה של מכירת מטוסים אמריקניים למצרים וסעודיה

בגין מגיב לטענה שאין להתעלם מכך שארה"ב מספקת היום נשק למצרים וסעודיה, וטוען שאכן הענין חמור, הממשלה לא מסתירה זאת, בניגוד לממשלת המערך שכן ניסתה להעלים את הכריכה של מתן נשק למדינות ערב ומתן נשק לישראל על ידי ארצות הברית. בגין מבקש להעביר את הדיון בענין לועדת חוץ ובטחון

למדינת ישראל בת השלושים

מאמר ביקורת של הסופר יעקב חורגין בכתב העת האומה לכבוד יום עצמאותה השלושים של מדינת ישראל וכנגד הסכמי השלום עם מצרים

ספר מְשַׁנֶה גוֹרָל

במבוא שלפנינו, שנכתב עבור הוצאה מיוחדת של "מדינת היהודים" מאת בנימין זאב הרצל לכבוד יום העצמאות ה-30 (ידיעות אחרונות, 1978), מתחקה מנחם בגין אחר פלא היווצרותו של "ספר קטן גדול" ששינה את פני ההיסטוריה. בגין, שבעצמו גילם בחייו את המעבר מחלום למעשה וממחתרת לשלטון, מנתח ברגישות ובהערצה את דמותו של הרצל – האיש שהפך את כיסופי הדורות לתוכנית מדינית סדורה, ואת הייאוש הגלותי לקריאת קרב משחררת. זהו טקסט המהווה גשר בין החזון שנולד בווינה בסוף המאה ה-19 לבין המציאות הריבונית של מדינת ישראל בשיא פריחתה