מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
דמוקרטיה
הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי
המשך קריאה
המורה, זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940, אבי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר. מתווה הדרך ומורהו הרוחני של מנחם בגין.
המשך קריאה
תרבות ואמנות
מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים
המשך קריאה
האלטלנה
בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא,
המשך קריאה
הסכמי השלום עם מצרים
הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במרץ 1979 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. ההסכם
המשך קריאה
בחירות
הבחירות הן יום חג לדמוקרטיה, משום שהן מימוש של העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת התפיסה והשיטה הדמוקרטית. אך הבחירות אינן המימוש
המשך קריאה
ירושלים
"על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע
המשך קריאה
הרשות השופטת
מנחם בגין האמין כי שמירה על עליונות המשפט היא תנאי הכרחי להבטחת חירותו של היחיד במסגרת המדינה. לאורך שירותו הציבורי, הן כיו"ר
המשך קריאה
המרד בשלטון הבריטי
ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של
המשך קריאה
הציטוט היומי
בעוד אחד משרי ישראל. חבר למפלגה סוציאליסטית, אמר פעם, לתדהמת שומעיו, כי הוא קרא את מרכס במקור, ברוסית... גילה לאחרונה מנהיג הלייבור באנגליה, כי הוא מעולם לא קרא את ,,הקפיטל״. טעותו של שרנו המלומד היא שכיחה. הוא המיר את שפת הקריאה שלו בלשון הכתיבה של המחבר. הודעתו של מר הרולד וילסון היא מענינת. אמנם הסוציאליזם, הקרוי אנגלי, לא דבק מראשיתו במרכס. אחד החוגים, ממנו הוא התגבש, קרא לעצמו, בכוונה כמעט מתגרה, בשמו של המשהה הרומי הקדמון, הלא הוא הקונסול והאיסטרטג, מימי חניבעל, פאביאן, ללמדך, כי דרכם אינה מהפכנית אלא תיקונית. אבל על הודאתו של המנהיג הסוציאליסטי הבריטי אפשר להחיל, בשנוי גירסה, אימרה יפה להפליא של הפרופסור יוסף קלויזנר ז״ל. מורנו הגדול נפגע עד עמקי תודעתו על ידי ציור דמותו של אלכסנדר ינאי בידי מחבר הספר ,,מלך בשר ודם״. כתב הפרופסור קלויזנר: להצדקתו של המספר אומרים לי, כי הוא אינו היסטוריון; אבל עד כדי כך לא-היסטוריון... ? בהשאלה, ניתן לומר על מר וילסון,הסוציאליסט: עד כדי כך לא־מרכסיסט?
בעצם, חבל על שהוא לא קרא את חיבורו העיקרי של מרכס, אשר, בשני חלקיו האחרונים, הוא משותף, במידה לא מעטה אם כי לא מורגשת, לידידו, מעריצו ומקיימו, אנגלס. מר וילסון מסביר, כי הוא החל לקרוא ב,,קאפיטאל׳, אבל שלושת ארבעת עמודיו הראשונים נראו לו כה קשים וסבוכים, עד אשר זנח את הספר ולא פתחו עוד. זה קורה, לעתים, לקורא. אבל לו מנהיג האופוזיציה, המצפה בשנה הבאה להיות לראש ממשלה, היה מתמיד בשקדנותו, כפי שהוא מצטיין בשנינותו, היה בודאי מוצא בעמודים, המרובים הבאים, חומר רב להוכחה, כי המרכסיסם, אשר התיימר לחזות את התפתחותה של האנושות, מפגר אחריה ממרחק רב.
מרכס עצמו כתב ביולי 1887, כי בספרו היה עליו לבדוק את שיטת הייצור הקאפיטליסטית ואת התנאים של הייצור והחליפין, המתאימים לשיטה זו. עד לזמן זה, (זמנו), המשיך, אנגליה היא הארץ הקלאסית בשביל אלה. הנה הסיבה, הוא מפטיר, שבגללה אנגליה משמשת הוכחה עיקרית לפיתוח רעיונותי התיאורטיים.
אכן, יש בספרו לא רק תיאוריות כלכליות רבות, כגון על ערך, ועודף-הערך (בשפה המקורית, לא הרוסית, יש למונחים אלה צליל מיוחד), על צבירת הון, על ריכוז הון, ועוד, אלא גם מובאות ארוכות מדינים וחשבונות רשמיים, של ועדות חקירה ממשלתיות ופרלמנטריות, באנגליה דאז. באחד הספרים הכחולים, כפי שדינים וחשבונות אלה נקראים, מסופר, בין השאר, כי אם מפקח על מכרות פחם מוצא, שחלק מן המכרה אינו ראוי לשימוש, הרי הוא מודיע על כך לבעל המפעל ולשר הפנים. עשרים יום ניתנים לו לבעל המכרה לתקן את המעוות. עם תום תקופה זו, יש לו הרשות לסרב לערוך שנוי כלשהו במכרהו. אך אם הוא מסרב, עליו להודיע על כך לשר הפנים ולמנות, בבת ובעונה אחת, חמישה מהנדסים, אשר מתוכם בוחר השר בורר יחיד לענין. יוצא, איפוא, כי בעל המפעל ממנה בורר בשביל עצמו.
בשנת 1865 היו בבריטניה הגדולה 3.217 מכרות פחם ושניים-עשר מפקחים. אחד הבעלים עשה חישוב והגיע למסקנה, כי, בהתחשב בעבודתם המשרדית של מפקחים אלה, הדורשת את רוב זמנם, בדיקת מכרה לא תוכל להיעשות על ידם אלא פעם אחת בעשר שנים. במכרות אלה היו מועסקים, בתנאים קשים ביותר, ילדים קטנים, אף למטה מגיל, שנקבע בחוק, של 13 שנה. כדי לעקוף את האיסור החוקי, היו מתפרסמות, מטעם המנצלים האכזריים, מודעות בהן מוזמנים עובדים צעירים הנראים כבני שלוש-עשרה. הקטינים האלה היו יורדים למכרות ועולים מהם יומם ולילה והיו מתחלפים, עם זריחת השמש או שקיעתה, במיטותיהם. באחד האיזורים, כפי שנקבע בדין וחשבון, המיטות לעולם לא התקררו.
כדאי היה לשוב ולהזכיר את המובאות הישנות הללו, כדי להוכיח, כיצד העולם, לא בלי השפעתן, השתנה במשך מאת השנים האחרונות. לו מרכס היה חי עמנו, הוא לא היה הולך לאנגליה, כדי למצוא בה את התנאים הקלאסיים לשיטת הייצור, המבוססת מעיקרה על בעלות פרטית גם על אמצעי הייצור; הוא היה חוצה, בדרך חיפושי ההתבוננות, את האוקינוס האטלנטי. בהגיעו לאמריקה הצפונית, לא היה מוצא אלפי מכרות ותריסר מפקחים; הוא לא היה שומע על בעל מכרה, הזכאי למנות בעקיפין בורר שיכריע בשאלה, הנוגעת לכיסו ולבטחון חייהם של המועסקים על ידו; הוא היה רואה ילדים, למטה ולמעלה מגיל שלוש־עשרה, לא במכרות אפלות, אלא, רובם ככולם, בבתי ספר מרווחים ובמגרשי ספורט שטופי שמש. יש יסוד להניח, כי, כחוקר והוגה דעות, הוא היה מסיק מסקנות שונות מאלו, אליהן הגיע בהתבוננו במציאות האנגלית של שנות החמישים והששים למאה הקודמת.
מסקנתו העיקרית דאז היתה, כי הבעלות הפרטית על אמצעי ייצור מביאה עמה התעשרות בלתי פוסקת וגוברת של המיעוט הקטן של בעליהם, מלווה בהכרח בתהליך של התרוששות, אף היא גוברת ומתפשטת, של המוני השכירים. המציאות עצמה הוכיחה, באיזו מידה הוא טעה. אמנם כן, בארצות המפותחות, שאינן פוסקות להתפתח, תופעה של ריכוז הון; אבל לצידה יש גם החזיון של תפוצת ההון בקרב המונים רחבים, בתוכם שכירים. התעשרות ישנה. אבל להתרוששות אין זכר אלא בספרו. נהפוך הוא. הוכח, כי שיטת הייצור והחלוקה, בה הוא מצא, מחמת ההתרוששות ההמונית אותה חזה לשוא, גרעיני החרבה עצמית — כי שיטה זו מבטיחה עליה מתמדת לרמת החיים של ההמונים, עד הגיעה לדרגה, עליה לא חלם איש בימים עברו.
בפנותו אל הפועלים בארץ מוצאו, מזהיר אותם מרכס, כי לא יחשבו שרק באנגליה קיימים תנאי העוני והניצול, אותם הוא מתאר אם בלשונו ואם בעזרת מסמכים שאולים. De Te Fabula Narratur הוא אומר להם, בך המסופר. כך אפשר לומר. בשנויים כמותיים אך לא איכותיים, לא רק על אמריקה אלא גם על ארצות מפותחות רבות, בספרנו על המציאות, הכלכלית והחברתית׳ הנראית בהן לעיני כל. הרעיונות התיאורתיים של מרכס עלו במוחו, לאור מציאות מסויימת, כפי שהוא ראה אותה במחצית השניה של המאה הקודמת, או, כפי שהוא עצמו כותב, בה הוא מצא את ביסוסם. מציאות זו נשתנתה בתקופתנו לחלוטין. איך אפשר עוד להחזיק ברעיונות, שהם פרי מצב שאיננו עוד? האם להחזקה עיקשת כזו לא ייקרא בשם המקובל, ריאקציה?
מתוך מאמר עיתון, כ"א חשון התשכ"ד, 8 בנובמבר 1963
ההשקפה הלאומית-ליברלית
הרומן חמישתם
הרומן חמישתם ויצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי
משנתו של בגין
פרופ' אלה בלפר על משנתו הלאומית-ליברלית של מנחם בגין לאור הגותו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי
דברי ימי ז'בוטינסקי
הרצאתו של הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, על חייו השקפתו הלאומית-ליברלית של זאב ז'בוטינסקי
