מאגר כתבי מנחם בגין

שותפות הגורל היהודי בכל הדורות ומעבר לכל הימים
את שתי ההודעות האלו הרינו מוסרים הערב מתוך הכרת שותפות הגורל היהודי בכל הדורות ומעבר לכל הימים, לא רק על פי החלק השלישי של הגדר האומר על-ידי תיאודור הרצל לאמור: ,,אומה הוא קיבוץ אנשים שאחדותם מתקיימת על ידי אויב משותף לכולם" – אכן, אויב משותף, גם פה גם שם, אחד הוא לכולנו – אלא גם על פי החלק החיובי, הפחות זכור, של הגדרתו לאמור: ,,קיבוץ אנשים שקרבתם ניכרת".
על פי מה ניכרת קרבתם של בני העם היהודי? בדיון בעל המשמעות ההיסטורית סביב השאלה: מי הוא יהודי, נאמרו בבית-הנבחרים של מדינת ישראל, מטעם תנועת החרות, בין השאר הדברים הבאים: ,,מי הם היכולים להיות אזרחיה של מדינת ישראל מבחינת הלאום? הווה אומר, יהודים, ערבים, דרוזים ובן כל לאום אחר שנכנס למדינתנו כחוק והתאזרח בה על פי חוקיה. ומי הם היכולים להיות אזרחיה של מדינת ישראל מבחינת הדת? הווה אומר, יהודים, נוצרים, משולמים, דרוזים ובן כל דת אחרת שנכנס למדינתנו כחוק והתאזרח בה על פי חוקיה. ניצבת השאלה אם ביחס ליהודים אפשר להפריד בין לאום ובין דת. (השאלה אינה מיהו יהודי דתי. לעולם לא יאמר איש בישראל כי יהודי לא דתי אינו יהודי. השאלה היא, מי הוא יהודי הן מבחינת הלאום והן מבחינת הדת.) ולשאלה זו יש להשיב על פי כל עומק הכרתנו: ביחס ליהודים אין להפריד בין לאום ובין דת. אסור, אי אפשר להפריד. וזהו ההבדל בינינו לבין עמים אחרים.
עמים אחרים החלו בפראות ביערות, במערות, בפחד מפני הרעם והברק, בהשתחוות בפני הכוכבים. באו עמים אחרים והטילו עליהם את דתם. באו שליטים זרים והחליפוה והטילו דת אחרת.
אחרת קם עמנו. הוא החל עם התודעה האלהית. עמה הוא חי. ירד מצרימה והיה בבית העבדים. עמה יצא הימנו, נדד במדבר, קיבל תורה, שב וכבש את ארץ המכורה. עמה הקים ממלכה, הוליד נביאים.שועבד, מרד, ניצח, נפל, הוגלה, שב, התקומם, דוכא, פוזר בעמים; ועמה הוא שב לארץ-ישראל לחדש ימיו כקדם. כך קם עמנו; וכך הוא חי במשך הדורות.
ומשום כך למען עמנו וארצנו, למען ילדינו ולמען עתיד האומה שאינה אלא שארית דפליטה מדור דור, אל נא ננתק את הקשר, שהוא פשוט וגדול, גלוי ומסתורי, מופשט וממשי, נעלה ועמוק, שהוא יסוד קיומנו הלאומי וסודו – שהוא נצחו הלא היא הקשר בין עמנו ובין אלהי אבותינו.
גאים ומאושרים אנחנו כי עמדה מוצהרת זו של תנועת החרות קבלה אישורה מטעם הרשות השיפוטית העליונה במדינה בשם בית המשפט העליון בשבתו בבית משפט גבוה לצדק כתב תעודה היסטורית כבוד השופט זילברג, ובה הוא קבע בין השאר: ,,דבר אחד משותף לכל העם היושב בציון חוץ ממעטים ממועטים והוא: אין אנו מנתקים את עצמנו מן העבר ההיסטורי ואין אנו מתכחשים למורשת אבות. ממשיכים אנו לשתות ממקורות ראשונים. שונה ????, שונים הצינורות, שונות המסקנות, אך אין אנו סותמים את הבארות כי בלעדיהם נהיה עניים מרודים. רק פתי יאמין או יחשוב כי אנו יוצרים פה תרבות חדשה – כי מאוחר מדי ! עם שגילו כמעט כגיל האנושות אינו מתחיל ??ovo ותרבותנו החדשה בארץ תהיה אף במקרה הקיצונה, רק מהדורה חדשה של תרבות העבר. כזה הוא מטענו הלאומי של יהודי בישראל, בין אם הוא דתי בין אם הוא לא דתי ובין אם הוא אנטי דתי. אם יאבה ואם ימאן קשור הוא בטבורו אל היהדות ההיסטורית.
כבוד השופט לנדוי, שהזדהה עם כבוד אב בית-הדין, הזכיר ממאמרו המפורסם של אחד העם לאמור: ,,יהודי לאומי, אפילו הוא כופר בעיקר אינו יכול לומר: אין לי חלק באלהי ישראל, באותו הכוח ההיסטורי שהחיה את עמנו והשפיע על תכונת רוחו ומהלך חייו במשך אלפי שנה".
ואילו אני ארשה לעצמי, מאותו מאמר ,,תורה מציון", להביא פיסקה אחרת לאמור: ,,רק אטרופיה מוחלטת של הרגש הלאומי תוכל להביא את היהודי לידי שחרור כזה שכל קדשי האומה מיומות עולם יהיו בעיניו כדברים זרים לו בהחלט שאין לו ולהם כלום. מי שלא הגיע עדיין לאטרופיה כזו אינו יכול לעקור מלב את הקשר עם העבר הלאומי וכל קדשיו אף שהגיע בעניני הדת עד הגבול האחרון של הכפירה ואין הבדל בינו ובין היהודי הדתי אלא שזה אומר ,אני מאמיאין', והוא אומר ,אני מרגיש'".
זהו היסוד וזה הסוד של שותפות הגורל של בני העם היהודי במולדת, בתפוצות הגולה בכל הדורות, בדור הזה ובדורות הבאים, על ידה נבנה את הגשר נקים את השער אותו יעברו ובו יבואו אחינו מתפוצות הגולה בעזרת השם, במיליוניהם ויתרכז עמנו רובו ככולו על אדמת המולדת המשוחררת ויקים מדינה שתהא מקור שמחה לאוהב, קנאה לאויב, גאווה לאזרח.