מאגר כתבי מנחם בגין

האדם,אם הוא רואה לנגד עיניו לא בעתיד הרחוק, אלא מקרוב, מפנה, הוא מתעורר, מציג את השאלה, מחפש לה פתרונים. נקודת המפנה מבחינת המשק הלאומי היא קרובה, היא ידועה לכל אזרח בישראל, בעוד שנה, בעוד שנתיים, לכל היותר בעוד שלוש שנים, ייפסק בחלקו הרב אוחו זרם של עזרת חוץ שעל־ידו קויים המשק הלאומי, נוסף על ההכנסות הטבעיות שלו. ישנם אנשים האומרים עדיין: ״איך שהוא יסתדרו הענינים״. הייתי מציע לחברי הכנסת לא לקבל את הפתרון הזה. זוהי סיסמה שאיננה בלתי־ידועה בתולדות עמים אחרים. היה היה עם שהשתמש בה בימי משבר ושילם מחיר יקר תמורתו. לא כדאי שנשוב לסיסמה ״ידאג העתיד לעתיד״. כל בני דורנו יודעים שגם בעד סיסמה זו שילם עמנו מחיר יקר מאד. ישנם אנשים הסוברים שגם בשטח זה, כבעבר כן בעתיד, יתרחש איזה נס. בוודאי יש בחיים חזיון של נס. בשטח הרוחני אין זה מקרה שבשפת עבר מלה אחת לפלא ולדגל. יש ואתה מרים דגל ויוצר פלא. זוהי מתנת האלוהים לאדם שכוחות נפשיים טמירים יודעים, בשעת משבר, להתגבר על החומר. אולם יש לשאול: האם בשטח הכלכלי יתרחשו נסים? האם ייתכנו? אני סובר שמוטב להשיב על שאלה זו בלאו...בתנאים אלה, מהי התקוה, בהגיע נקודת המפנה הנראית לעין? מאין ניקח, מאין נשאב את אותם האמצעים שיהיו דרושים, אם לקליטת עליה זו שלא נקלטה, אם לקליטת העליה, אשר תבוא, כפי שאנו מקווים שתבוא, ואם לעצם הקיום הלאומי, להגעת גלגלי החרושת, למתן מזון? פה אין שום שמא. הכל ברור. ברור שעלול להתרחש זעזוע משקי שכמותו לא היה במדינת ישראל, והגרעון עלול להיות חמור עד כדי כך, שתהא נשקפת סכנה לקיום המשק הלאומי. וגם בזאת אין שום שמא אלא ברי: המקור היחידי, ממנו אנחנו יכולים לשאוב את האמצעים, הלא הן השקעות הון פרטיות בעיקר יהודיות... משום כך, נמלא את תפקידנו הלאומי, אם בעוד מועד, עם התחלת העבודה התקינה של הכנסת, עם כינון הממשלה כחוק, נתריע על הסכנה הממשמשת ובאה כדי שלא נתעורר בעוד שנתיים או בעוד שלוש שנים בעיצומו של משבר, שאולי לא יהיה לו עוד פתרון; כדי שהעם כולו והעומדים בראשו ידעו בעוד מועד להתכונן, אולי לוותר על הדוקטרינות שלהם, אולי לוותר על ההצהרות שלהם, אולי לוותר על אמונותיהם, הנחשבות בחלקי עולם רבים לתפלות, ולשנות מיסודו את כל המשטר הכלכלי שהם הקימו אותו, למען יוכל לבוא אותו אמצעי הנראה, לכל הדעות, היחידי, ואשר על־ידו אפשר לה­ציל את המשק הלאומי מסכנת התמוטטות.