מאגר כתבי מנחם בגין

אך הערב שהוא כולו של חדוה ואחוה, הריני רואה לנגד עיני רוחי את הבית, בית הוריו של דוד בעיר ביילסק, לא של שלזיה אלא של חלק אחר של פולין, ובו אני מתארח בלכתי אל אחי בני עמי, עם הבשורה הטהורה של ראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי להצלה ולגאולה שאין ביניהן הפרדה.
בית אבא ואמא שלו ושלי ושל כולנו עדיין עמד על כנו, והוא כולו רווי אהבה ואמונה ונאמנות, והוא כולו חום שלא נשיגו עוד בחיינו. העירות הקטנות האלה שבהן הנוער שלהן על כל שכבותיו, ידע לא רק את הרצל ואת נורדאו וז'בוטינסקי וא. ד. גורדון ובורוכוב ואחד העם, אלא גם את קאוטסקי ואת ברנשטיין ואת אשר התרחש בצימרוואלד. הכל הם ידעו, כי קראו ולמדו. וכאשר באו הנואמים מן הכרכים הגדולים לנאום בפניהם, לא יכלו רבות לחדש, וצריך היה לעתיד לעמוד באש הבוערת של קריאות הביניים של צעירים פשוטים, אך עשירי קריאה ואדירי ידיעה.
וכך אני זוכר את הימים ואת הלילות שבילינו בעשרות פגישות ואספות עם אלפים, ולפעמים עם מאות וגם עשרות של היהדות של אז, ובעוד אשר אחד-העם כתב על היהדות המערבית שהיא חיה בעבדות מתוך חרות, הרי זו המזרחית ממנה הוא בה היתה ההיפך מזה. היא חיה בחירות מתוך עבדות, והיו בה כל הפרדוכסים המרוממים את רוח האדם, היא היתה מושפלת וגאה, נרדפת ומאמינה, דלה ועניה, עשירה ואדירה. היא איננה עוד. בית אבא ואמא איננו עוד, ונשארנו כולנו מתי מעט, שארית הפליטה, ואחד מהם הוא ידידי דוד מן העיר בילסק-פודלאסקי, מן היהדות האדירה ההיא, מן הבית"ר האדיר.