מאגר כתבי מנחם בגין

זה הלקח, ראשית, היהודי והפחד. זו אינה שאלה רק של הרגשת כבוד אנושי. זוהי שאלה של ניתוח הגיוני, של לימוד רציונלי. ודאי שהיהודי התרגל לפחד, כי נרדף על צואר. והנה למדנו לאן הוליך את היהודי הפחד – להשפלה ולרדיפות ולהגליה ולמהלומות ולהשתעבדות, ובחמש השנים תמימות – עדי אושביץ. לאומתו אומץ הלב. כאשר קם היהודי והתעורר בו אומץ הלב, מהו נתן לו? – דגל, מולדת, צבא, ריבונות, כבוד אנושי. אבותינו בתוך תמימות קיומם, באמונתם, אהבו את ארץ-ישראל. עדיין אנחנו זוכרים איך התפללו לגשם בארץ-ישראל. לא על הארץ בה הם חיו, מאדמתה התקיימו, אלא גשם בארץ-ישראל. באיזו דבקות, באילו תחנונים. הם היו אומרים: ארץ-ישראל, בקדושה ובטהרה, וכאשר באו בברכת המזון לתפילה ובנה ירושלים - עיניהם זלגו דמעות. איך הם ביטאו את השם "ירושלים". הם אהבו את ארץ-ישראל.