מאגר כתבי מנחם בגין

לא, אין דירוג בגבורות. אין האחת עולה על רעותה, או רבה מקודמתה. תקופה וגבורותיה. ימים ימים וגבוריהם. אולם ייחוד יש בגבורות. כולן קדושות ומקדשות. אך כולן מיוחדות ומייחדות. ואת הייחוד הזה אין, אף אסור, לטשטש. לאוו כל אדם המוכן למות על משמרתו משיותקף, מוכן לצאת להתקפה ולסכן את נפשו בה. לאוו כל חייל מגוייס, מסוגל להיות לוחם-מתנדב. לאוו כל מי שמוכן להוליך אנשים למלחמה סדירה, מוכן לעשות מלחמה מרדנית. לאוו כל חייל אמיץ, יכול לעמוד במבחן של תא מוות וגרדום. לכן יש טעם, ביחס למושג הגבורה, במסר רבים, אשר לא בכל השפות הוא שגור, אך בשפת עבר הוא קיים, והוא טבעי. יש גבורות בישראל. מי ימללן? לא הכל מוכנים להלל את כולן. אנחנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, נעלה את כולן על נס, ונשבחן ונפארן. מהן קם ישראל; ובהן הוא חי. כי תכונה אחת משותפת לכל גבורות ישראל בימינו. בפשטות נוראה אפשר לקרוא לה הנכונות למות בעד האומה. היתה נכונות כזו, כידוע לכל בימי קדם. משום כך כתב טקיטוס, ברוגז מודגש, כי היהודים היו היחידים, שלא אבו להכנע לרומי, שליטת העולם המדבירה והמנצחת. באיום של ענויים ומוקד. לעזוב את אלהי אבותיהם. אך מאז גלינו, ומאז חרב השמד נאספה אל תערה, חל שנוי נורא באופיו של היהודי. הנכונות ההיא, שעשתה אותנו לעם לוחם, הוחלשה וכמעט נעלמה. אז היינו להפקר. למשל ושנינה בגויים. דאז נשפך דמנו, כמים, בטבח מתמיד, או לא נשפך אלא בשחיטות.