מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
דמוקרטיה
הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי
המשך קריאה
המורה, זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940, אבי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר. מתווה הדרך ומורהו הרוחני של מנחם בגין.
המשך קריאה
תרבות ואמנות
מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים
המשך קריאה
האלטלנה
בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא,
המשך קריאה
הסכמי השלום עם מצרים
הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במרץ 1979 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. ההסכם
המשך קריאה
בחירות
הבחירות הן יום חג לדמוקרטיה, משום שהן מימוש של העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת התפיסה והשיטה הדמוקרטית. אך הבחירות אינן המימוש
המשך קריאה
ירושלים
"על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע
המשך קריאה
הרשות השופטת
מנחם בגין האמין כי שמירה על עליונות המשפט היא תנאי הכרחי להבטחת חירותו של היחיד במסגרת המדינה. לאורך שירותו הציבורי, הן כיו"ר
המשך קריאה
המרד בשלטון הבריטי
ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של
המשך קריאה
הציטוט היומי
יש ביקום אין-סוף; יש עלי אדמות נשק; אך אין נשק סופי. בכל התקופות נטה האדם לחשוב, כי כלי המלחמה האחרון, אותו המציא, הוא הסופי. נטייה זו אולי עברה מנושא השריון הקדמון ועד לנושא השריון החדיש. אך ממש- אין בה. ניסיון כל הדורות הוכיח, כי בשביל מוחו של האדם, אשר נצטווה על החיים ועל החרות, אין נשק שנגדו אין.
אירופה יודעת, כי בלעדי אמריקה לא תעמוד; אך לפתע הוברר לה כי אמריקה, לא תוכל בלעדיה. שוויון הסיכון חיסל, במידה רבה, אולי מכרעת, את רגש הנחיתות; הוא גם עלול לסלק את המרירות, אשר נחיתות, אמיתית או רגשית היא אמה יולדתה. תודעה חדשה נסכה בליבותיהם של בני אירופה. אנשים גאים הם. אך בשנים האחרונות הרגישו, כאילו היו בני חסות, מוגנים, אך מושפלים. עתה חוזרת אליהם הכרת חשיבותם, או אף שליחותם.
האמונה במזלו של המוליך, אין לראות בה תפלות גרידא. מצביא מוחץ כנפוליאון בונאפרטה, בוודאי שם מבטחו ביזמה במחשבה, באפתעה, בתכנית, בכשרון, באומץ, כלומר בכל התכונות הטבועות באדם, או המתחשלות בו. אף עלי כן, בבואו לתאר משדות הקרב באיטליה, את סגולות המפקדים בפני הדירקטוריון, לא היסס להוסיף: "יש לו מזל בקרב או אין לו מזל בקרב".
שנוי אחר, שהתחולל בימינו, אינו צבאי, אלא מוסרי; הוא חל לא על ארצות-הברית, אלא על ברית המועצות. אופייני הדבר, כי דווקא בשנים האחרונות, בהגיע רוסיה לאחד משיאי כוחה הגשמי, נשתנה יחסם של רבים אליה ואל מה שבני דורנו הורגלו לקרוא "מפעלה".
משטר "הדיקטטורה של הפרולטריון" היה מראשית בריאתו משטר דיכוי אפל. אבל בתקופה הראשונה לקיומו היו עדיין רבים בעולם, שהתייחסו אליו באהדה, או בסלחנות, או באהדה סולחת כל. הכוונה אינה, כמובן, לחברי המפלגה מן הטיפוס החדש, שהחליטו, פעם לכל ימי חייהם, להיות עבדים לכל מי שהצליח להשתלט על המשטרה החשאית במוסקבה. אבל האמת ניתנת להיאמר, כי בשנות העשרים והשלשים היו באמריקה קאפיטליסטים מובהקים, אשר בדחותם את הקומוניזם בארצם, העריכו בחיוב, אם לא למעלה מזה, את ה"מפעל" ההולך ומוקם ברחבי רוסיה. ואילו כל הסוציאליסטים בעולם, אף אם חבריהם לדעה הרוסיים דוכאו, נורו או הוגלו והורעבו, שמר, אי שם בפינה חבוייה של נשמתם, על חיבה למשטר, בו אמצעי היצור הועברו, על פי המליצה המרכסיסטית המקובלת, לבעלות העם.
אירופה יודעת, כי בלעדי אמריקה לא תעמוד; אך לפתע הוברר לה כי אמריקה, לא תוכל בלעדיה. שוויון הסיכון חיסל, במידה רבה, אולי מכרעת, את רגש הנחיתות; הוא גם עלול לסלק את המרירות, אשר נחיתות, אמיתית או רגשית היא אמה יולדתה. תודעה חדשה נסכה בליבותיהם של בני אירופה. אנשים גאים הם. אך בשנים האחרונות הרגישו, כאילו היו בני חסות, מוגנים, אך מושפלים. עתה חוזרת אליהם הכרת חשיבותם, או אף שליחותם.
האמונה במזלו של המוליך, אין לראות בה תפלות גרידא. מצביא מוחץ כנפוליאון בונאפרטה, בוודאי שם מבטחו ביזמה במחשבה, באפתעה, בתכנית, בכשרון, באומץ, כלומר בכל התכונות הטבועות באדם, או המתחשלות בו. אף עלי כן, בבואו לתאר משדות הקרב באיטליה, את סגולות המפקדים בפני הדירקטוריון, לא היסס להוסיף: "יש לו מזל בקרב או אין לו מזל בקרב".
שנוי אחר, שהתחולל בימינו, אינו צבאי, אלא מוסרי; הוא חל לא על ארצות-הברית, אלא על ברית המועצות. אופייני הדבר, כי דווקא בשנים האחרונות, בהגיע רוסיה לאחד משיאי כוחה הגשמי, נשתנה יחסם של רבים אליה ואל מה שבני דורנו הורגלו לקרוא "מפעלה".
משטר "הדיקטטורה של הפרולטריון" היה מראשית בריאתו משטר דיכוי אפל. אבל בתקופה הראשונה לקיומו היו עדיין רבים בעולם, שהתייחסו אליו באהדה, או בסלחנות, או באהדה סולחת כל. הכוונה אינה, כמובן, לחברי המפלגה מן הטיפוס החדש, שהחליטו, פעם לכל ימי חייהם, להיות עבדים לכל מי שהצליח להשתלט על המשטרה החשאית במוסקבה. אבל האמת ניתנת להיאמר, כי בשנות העשרים והשלשים היו באמריקה קאפיטליסטים מובהקים, אשר בדחותם את הקומוניזם בארצם, העריכו בחיוב, אם לא למעלה מזה, את ה"מפעל" ההולך ומוקם ברחבי רוסיה. ואילו כל הסוציאליסטים בעולם, אף אם חבריהם לדעה הרוסיים דוכאו, נורו או הוגלו והורעבו, שמר, אי שם בפינה חבוייה של נשמתם, על חיבה למשטר, בו אמצעי היצור הועברו, על פי המליצה המרכסיסטית המקובלת, לבעלות העם.
מתוך מאמר עיתון, כ"ה טבת התשי"ח, 17 בינואר 1958
ההשקפה הלאומית-ליברלית
הרומן חמישתם
הרומן חמישתם ויצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי
משנתו של בגין
פרופ' אלה בלפר על משנתו הלאומית-ליברלית של מנחם בגין לאור הגותו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי
דברי ימי ז'בוטינסקי
הרצאתו של הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, על חייו השקפתו הלאומית-ליברלית של זאב ז'בוטינסקי
