מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
הציטוט היומי
לגבי נציגי אצ"ל בחו"ל – לא, הם כן השתלבו עם ערי ז"ל. ב-1938 היה לנו כינוס בית"ר בוורשה, אחד הכינוסים החשובים שלנו, עוד בחייו של זאב ז'בוטינסקי ראש בית"ר. זה היה אז הוויכוח הגדול על הדרך של הגשמת הציונות, אבל זאב ז'בוטינסקי דרש שערי יהיה ממונה על עליה ב', והחברים הביעו פקפוק. משום שעליה ב' בימים אלה היתה קשורה בסכנה של הליכה לבית-הסוהר. זאת אני מביא, כדי שכולכם תבינו מה היה הקשר העמוק. זאב ז'בוטינסקי אמר לנו, אנחנו באנו אליו מטעם הוועדה המתמדת, להרכיב את מרכז, את שלטון בית"ר. הוא עמד על דרישה הזו. אמרנו לו, יכול ללכת לבית-הסוהר, ואנחנו לא רוצים שזה יקרה. הוא אמר, אז אני רושם לפני שהוא ישב גם בבית הסוהר. דברים שהם בלתי נשכחים בשבילנו. אני מספר את זאת בגלל ההערכה, שכנראה לא היתה בכוונה, ערי היה ארצישראלי במאת האחוזים, וגם ישב בעכו בגלל עליה שהיתה קרויה בלתי חוקית היו בכנסת הראשונה גם מרלין, גם הלל קוק גם ערי. נכון שאחר-כך היו חילוקי דעות. עלינו להבין, זו היתה ראשית הקמת המדינה, הכל היה עדיין בתהליך של גיבוש. בבחירות לכנסת השנייה בר לא השתתפו כפי שידוע לכם, הרי חזר, מרלין נסע לארצות-הברית, גם היום נמצא שם, אריה בן-אליעזר היה אחד הנציגים ז"ל. אתם יודעים איזה תפקידים גדולים הוא בתוכנו, גם נציגים אחרים. זאת היתה התפתחות כתוצאה של אותם משברים, היו משברים בכל המפלגות, אותם המשברים שהם חלק בלתי-נפרד של גיבוש הכוחות המדיניים אחר הכרזת עצמאות, מלחמות וכד'. באשר לצוה"ר המצב היה כזה – אנחנו במחתרת אי-שם בין 46 ל-47, ידענו שצריך יהיה להמשיך במסגרת של תנועה מדינית. אנחנו חברי צוה"ר ותיקים, אני בבית"ר בצוה"ר משנת 1929. אבל זה היה ברור לנו. אני חושב שלחלק מידידינו וחברינו זה היה גם ברור. אני אסביר מדוע. הרי להלכה יכולנו לסיים את תפקידנו במחתרת, ולא להקים שום דבר מדיני. היתה הצוה"ר, והצוה"ר כמובן היתה ממשיכה. גם באצ"ל וגם בלח"י היתה דעה שחייבים אנחנו מן המחתרת להקים תנועה מדינית ואסביר מדוע. אותו מעבר שעליו דיברנו קודם, שעליו אני הרצאתי, היה בלתי אפשרי בלעדי זה. האנשים במחתרת האמינו באמונה שלמה בשחרור ובזכותנו לארץ-ישראל ובהקמת המדינה. זו היתה מעין תופעה של איזה הזדהות מוחלטת של האדם עם האידיאל. תמה תקופה, אין עוד מחתרת, היא סיימה את תפקידה, יש צבא, אבל לחלוטין לסיים, איפה אותה מסגרת שבה אותם הלוחמים יוכלו להמשיך ברעיונותיהם, בלי נשק, במסגרת הדמוקרטיה. זה הבטיח את אותו מעבר. הייתי יכול לומר השליו [כך במקור, ט.ק.], וזה היה ברור לנו. אבל אנחנו אהבנו עוד את הצוה"ר, כפי שאמרתי קודם, היינו בעצמנו חברי צוה"ר ותיקים, ולכן בפגישות לפני קום המדינה, עם ראשי הצוה"ר, אנחנו הצענו להם מלכתחילה דבר כזה: בארץ-ישראל תהיה תנועת החרות, בתפוצות הגולה הצוה"ר, והם היו תנועה אחת. במקום שהיה כתוב הצוה"ר בארץ-ישראל ובתפוצות, יהיה כתוב, תנועת החרות – הצוה"ר, וזו תהיה חלוקה טבעית. באמת מלכתחילה לא כולם קיבלו את ההצעה הזו, כשנה, שנה וחצי עדיין לא קיבלו אותה, ולכן היתה הליכה לבחירות נפרדת של תנועת החרות ושל הצוה"ר, בבחירות לכנסת הראשונה. אבל הצוה"ר לא קיבל ייצוג, קרוב ל-3000 קולות קיבלו, וצריך היה מינימום של 6000 למנדט, לא עברו הרבה חודשים, ובאמת אותו הסכם הושג. עד היום יש לנו תנועה שנקראת חרות הצוה"ר, ותנועת החרות הצוה"ר, בכל רחבי תבל. פה תנועתנו שמה תנועת החרות, ואילו ברחבי תבל הצוה"ר. אבל בשנה הראשונה היו באמת לבטים, וגם היתה הליכה נפרדת לבחירות. בכנסת השנייה, מאז ועד היום רק תנועת החרות מתייצבת לבחירות.
