מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
דמוקרטיה
הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי
המשך קריאה
המורה, זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940, אבי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר. מתווה הדרך ומורהו הרוחני של מנחם בגין.
המשך קריאה
תרבות ואמנות
מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים
המשך קריאה
האלטלנה
בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא,
המשך קריאה
הסכמי השלום עם מצרים
הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במרץ 1979 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. ההסכם
המשך קריאה
בחירות
הבחירות הן יום חג לדמוקרטיה, משום שהן מימוש של העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת התפיסה והשיטה הדמוקרטית. אך הבחירות אינן המימוש
המשך קריאה
ירושלים
"על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע
המשך קריאה
הרשות השופטת
מנחם בגין האמין כי שמירה על עליונות המשפט היא תנאי הכרחי להבטחת חירותו של היחיד במסגרת המדינה. לאורך שירותו הציבורי, הן כיו"ר
המשך קריאה
המרד בשלטון הבריטי
ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של
המשך קריאה
הציטוט היומי
באים הסעיפים 22 - 23, שהם לפי הערכתנו הסעיפים החמורים ביותר בחוק. הם נלקחו מחוק שנתקבל בכנסת הרביעית, והוא נקרא: חוק המשמעת הקואליציונית. הסעיף הראשון מאותו חוק הועתק לחוק יסוד: הממשלה.
סעיף 22(א) אומר: ״שר ישא בפני הממשלה באחריות להצבעתו במליאת הכנסת ולהצבעת הסיעה, שעליה הוא נמנה, במליאת הכנסת״. אנחנו התנגדנו בכל תוקף לחוק ההוא. ולסיעה קואליציונית אחת, הלא היא מפ״ם, אני רוצה להזכיר שאף היא התנגדה בכל תוקף לחוק ההוא׳
מאיר יערי (מפ״ם):
היא מתנגדת גם כיום.
מנחם בגין (גח״ל):
אני מברך אותך, חבר-הכנסת יערי, על עקביותך. מדוע? הסעיף הזה, שהפך להיות פיסקה בסעיף 22 של החוק, הופך את היסודות של המשטר הפרלמנטרי. הממשלה אחראית בפני הכנסת. פה כתוב ששר ישא בפני הממשלה באחריות לא רק להצבעתו, אלא גם להצבעת הסיעה עליה הוא נמנה. הכנסת מורכבת מסיעות; הממשלה נתמכת על- ידי הרוב בפרלמנט. פירוש הדבר, שאם כל שר אחראי להצבעת הסיעה עליה הוא נמנה, הרי רוב הסיעות אחראיות בפני הממשלה. כי השר אחראי בפניה להצבעת סיעתו. יוצא שרוב הכנסת אחראי בפני הממשלה על הצבעותיו, במקום שהממשלה תהיה אחראית בפני הכנסת על פעולותיה ומחדליה.
אדוני היושב-ראש, אם יזדמן לו להיפגש עם חבריו, יושבי-ראש הפרלמנטים בחוץ-לארץ, הייתי מבקש ממנו שישאל אותם, בידידות, אם באחת מארבעים ארצות אלו, בהן קיים משטר פרלמנטרי, ישנו סעיף כזה, לאמור, שהרוב בבית׳ על-ידי שליחיו בממשלה, נושא באחריות להצבעותיו בפני הממשלה.
בכלל, כל החוק הזה של המשמעת הקואליציונית, לא הועיל. החוק לא השכיל למנוע תופעה פרלמנטרית אחת: אמנם, סיעות קואליציוניות מסויימות לא לעתים תכופות הצביעו נגד הצעת הממשלה, לעתים יותר מזומנות נמנעו, אבל בעיקר הן עזבו את האולם. ובכן, מצביעים ברגליים. ונגד זה אין שום תרופה בחוק, גם לא בסעיפים אלה. לשם מה להעתיק לחוק יסוד: הכנסת הוראת חוק המשנה את כל היחס בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת? אני סובר שאולי רק מבחינת החוק הזה ממשלתך, אדוני ראש- הממשלה, היא ממשלת המשך.
אני רוצה להזכיר ליריבי הנכבדים ממפ״ם, כי חברם הנכבד מר רובין ז״ל לא זו בלבד שיחר אתנו התנגד לחוק הזה, אלא הוא גם הציע בשעתו שהחוק ייקרא: הוראת שעה. כוונתו היתה רצויה. היום מנסים להפוך את החוק הזה, אשר בצדק צריך היה להישאר הוראת שעה, לחלק בלתי-נפרד של חוק יסוד, של הקונסטיטוציה שלנו, והוא — כפי שאמרתי — נוגד את כל מהותו של משטר פרלמנטרי...
...ביחס לשר שהצביע נגד הצעת הממשלה בלי הסכמתה או נמנע מהצבעה בלי הסכמתה, ישנה תקופת חנינה -— שבועיים. אם במשך השבועיים תימסר הודעה על הפרת האחריות המשותפת של השר בפני הכנסת, הרי רואים את הימנעותו והצבעתו נגד הצעת הממשלה כהתפטרות. משונה הדבר. לא כן ביחס לסגן שר. אינני יכול להבין איך משפטנים ממשלתיים היו יכולים להביא לכנסת הצעה משונה כל-כך. ביחס לסגן שר כתוב: ״סגן השר הצביע במליאת הכנסת נגד הצעת הממשלה או נמנע מן ההצבעה, שלא בהסכמתה המוקדמת של הממשלה״ וכהונתו פוקעת. מתי? על-פי הכתוב, היא פוקעת ברגע שנהג כך במליאת הכנסת, ברגע שהצביע נגד הצעת הממשלה או נמנע מהצבעה. יכול איפוא להיווצר מצב כזה: שר נמנע מהצבעה או מצביע נגד הצעת הממשלה ומוסיף לשבת בממשלה; אם במשך השבועיים לא תימסר הודעה ותינתן לו חנינה — יוסיף להיות שר. חברו באותו סיעה, שהוא סגן שר, אשר נהג כשרו — אם מותר לומר כך — פוקעת כהונתו ברגע שהרים ידו שלא כהלכה או לא הרים ידו כלל. יש כאן פרדוכס, אם לא אשתמש במלה חריפה יותר. לכן אנחנו מציעים לדחות גם סעיף זה, יחד עם כל הסעיפים הקשורים במה שמכונה "חוק המשמעת הקואליציונית״...
... אלה הצעותינו, אדוני היושב-ראש, בדיון הכללי הראשון, ובוועדה נוסיף עליהן עוד כהנה וכהנה. אבל, בגלל הסעיפים, ובעיקר בגלל הסעיפים, ההופכים את היחס בין רשות מבצעת לרשות מחוקקת, אנחנו רואים לנכון להציע שהצעת חוק זו תוחזר לממשלה. זהו אמנם חוק יסוד: הממשלה, אבל, אדוני היושב-ראש, יסודו רע הוא.
מתוך מאמר עיתון, ט"ז אלול התשכ"ו, 1 בספטמבר 1966
ההשקפה הלאומית-ליברלית
הרומן חמישתם
הרומן חמישתם ויצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי
משנתו של בגין
פרופ' אלה בלפר על משנתו הלאומית-ליברלית של מנחם בגין לאור הגותו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי
דברי ימי ז'בוטינסקי
הרצאתו של הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, על חייו השקפתו הלאומית-ליברלית של זאב ז'בוטינסקי
