מאגר כתבי מנחם בגין

תובעי הפירוז המוקדם יוצאים מן ההנחה, כי, ביחס לנשוא תביעתם, תינהג מצרים על פי דוגמת ישראל. במלים אחרות: אם ישראל תפתח יכולת גרעינית, אין ספק, כי מצרים תעשה כמוה; וכך להיפך, אם ישראל תימנע מפעולה בשטח זה, שוב יש בטחון כי אף מצרים תזנח אותה לחלוטין...בשנת 1955 החלה מצרים לרכוש, מרוסיה הסובייטית, מפציצים ואוירוני קרב סילוניים. מטוסים מסוג זה לא היו לה, בימים ההם, לישראל...בנובמבר 1961 החל נאצר, בעזרת מדענים גרמניים, בסתר, לייצר טילי קרקע-קרקע. טילים כאלה לא היו בישראל לפני חמש שנים; גם השתא אין הם עומדים לרשותו של צבאנו. אף על פי כן, פתח נאצר במה שנקרא, על פי המליצה השגורה, עידן הטילים באזור זה...לאור עובדות אלו ברור, כי הנחת היסוד ממנה יוצאים דורשי הפירוז, היא הנחה ללא יסוד. הוכחה הנחה הפוכה מזו. ואם כך חובתנו הראשונה היא לשאול, לא מה יהיה אם גם לישראל וגם למצרים יהיה נשק מסוג מסויים, אלא מה יהיה עלינו, אם, באחד הימים, יהיה אותו נשק למצרים בלבד לנו לא יהיה?