מאגר כתבי מנחם בגין

לפי טבעו נוהה בן אדם אחר ההצלחה, או המצליח. [...] אך עובדה מעניינת היא, כי, לגבי לחימה מהפכנית לא זהו קנה המידה להערכה אנושית. מלחמת המעטים נגד הרבים לא תמיד נסתיימו בהצלחת הראשונים; רבים המקרים, בהם גברו האחרונים. אבל גם הכשלון לא מנו מן הלוחמים הכרה, או אף הערצה. צדקת העניין, לא הצלחת הפעולה, היתה לאמת המידה. ניתן מספר דוגמאות.
המכבים ניצחו. אך אין לומר זאת על נצורי מצדה. מבצרם נכבש; עמם שועבד. אף על פי כן, לא פסה אהבת העם לגיבור הקרב האחרון, השרידים שנחשפו אחר 1900 שנה, היו למרכז משיכה לזקנינו ולנעורינו; מודיעין, שממנה יצאו המנצחים, אפילו מקופחת, עדיין, בהשוואה עם המצודה שנפלה לפני צר ואוייב. הרבים, הלגיונות של רומי, אינם עוד; המעטים, מגיני מצדה לא נישכחו; לא יישכחו.
בר-כוכבא שב ומרד בשלטונה של רומי. מתחילה הלך מחיל אל חיל. אך המערכה המרדנית, נסתיימה בתבוסה נוראה, שממנה לא קם העם אלא אחר 1813 שנים. אף על פי כן, לא פסק עמנו לראות, במשך כל השנים הללו, בלוחם שהיה לנשיא, גיבור מופלא, סמל לעוז היהודי, שהיה ועוד יחודש. והוא חודש, הודות למה שנשאר בזכרון-לב-האומה.
אספרטקוס קם על רומי האדירה. הוא קרא לנידוני הזירה של שעשועי דמים ללחום במעניהם, לעבדים למרוד באדוניהם. גם הוא הלך, מתחילה, מהצלחה לנצחון. העבדים, אשר שחררו את עצמם, גברו על לגיונות מאומנים. אבל קרסוס גבר על אספרטקוס. ולכל אורכה של אפיה הועמדו אלפי צלבים, שעליהם הוקעו ומתו המורדים המובסים. אך שמו של אפסרטקוס הועבר מדור לדור, בספרי הלימוד של כל העמים, בהתפעלות ובהוקרה. ברבות הימים, קמו חכמי היסטוריה, אשר טענו, כי מלחמתם של אספרטקו וקרואי הדרור שלו היא הצודקת ביותר בתולדות אנוש, באשר היא התנהלה נגד עבדות, לא סמלית, מדינית, אלא ממשית, ישירה, אישית.
אפשרה היה להביא דוגמאות נוספות רבות, מתולדותיהם של עמים אחרים, לתקופותיהן; אין צרוך בהן. הוכח, כי ביחס למלחמת מעטים נגד הרבים, קמה אחדות דעות, כמעט כלל-אנושית. אפילו נכשלים המעטים הלוחמים, זוהרת, בקרב עמים רבים, צדקת מלחמתם. בהכרה זו יש משהו מרומם רוח. האמונה בנצחון הצדק לא שווא היא.