מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
הציטוט היומי
מה ההבדל? שוב אני מדבר מתוך ניסיון. כאשר קומוניסט נאסר שם והוטל למטה למרתף של ה-נ.ק.ו.ד. או ה-ק.ג.ב. - כל עולמו מתמוטט, כל אמונתו נהרסת. הוא היה קומוניסט. הוא שירת את המשטר, הוא האמין בצדקתו. הוא סיכן את נפשו למען המשטר. הוא הלך אחריו. ועתה הוא רואה: זה המשטר? — העינויים, המכות, העלבונות, קריאות ״בוגד״, החקירות הבלתי- פוסקות, הודעות הכזב, ה״טרויקה״ המפורסמת, לית דין ולית דיין, אין משפט, בידוד מוחלט, אין משפחה. או אז הכל נהרס עליו והוא מגיע למסקנה שלא כדאי לסבול. אם זה המשטר, מוטב לקבל קצת שינה, קצת מזון, קצת הקלות.
הציונים — לא פיוטר יקיר, אלא סילביה זלמנסון או לוויטש או אחרים, יודעים: יש להם אידיאל. אם צריך לסבול למענו - יקבלו את דין הסבל. אין הם הראשונים והיחידים שסבלו למען הציונות. כך הם אומרים בלבם. לכן אין הם נשברים, הם מקבלים על עצמם את כל הסבל. הם נשארים נאמנים לאמונתם, זו הגדולה המוסרית, האנושית, הלאומית הכבירה.