מאגר כתבי מנחם בגין

"מה" אשם בהקמת קבוצות סתר? הנה ה"אשם": הציניות הטוטליטרית, הראוייה לפאשיסטים או לקומוניסטים, או סתם אוטוקרטים, בה מדברים מחזיקי רסן השלטון על האפשרות של המרתם באחרים. כמובן, גם דברי ציניות יכולים להיות פטפוטי סרק, הבאים לכסות על מבוכה בלב. הם "לא יתנו"? תנועת החרות "לעולם" לא תגיע לשלטון? הבל ורעות רוח. בכל השקט הקריר של אזרח, שעמד בנסיונות לא מעטים ולאו דווקא קלים בחייו, הריני אומר ליריבים וידידים: כאשר העם, בבחירות כלליות, יתן לנו מידה מספקת של אמון, כדי להרכיב ממשלה, נרכיבנה, ואיש לא ימנע את הרכבתה. והמעבר מממשלת מפא"י לממשלה בראשותה של תנועת החרות יהיה דווקא שלוו ושקט – מעבר לדוגמא יהיה. והממשלה החדשה הנבחרת תשרת עד אשר, בבחירות אחרות, יצווה לה העם ללכת לאופוזיציה.
אבל מוכי גדלות השטלון ותאוותו מוסיפים במבוכתם כי רבה, להבטיח, ששום שנוי לא יהיה ולא יתכן במערכות השלטון. מפא"י שלטה, מפא"י תשלוט, תמיד. והתוצאה? אם נזכור, כי המשטר, אשר מפא"י הקימתו, מאוס עד מאוד על חלק גדול של העם, הרי התוצאה של הטרפה טוטליטרית זו היא יאוש משנוי בדרך הדמוקרטית. היאוש מביא אחדים, לא מעטים, לירידה מן הארץ; והוא עלול להביא אחרים, מעטים, לקבוצות סתר. מאומיות ומהומיות, אב אחד להן: היאוש המתקוות השנוי בדרך המלחמה הציבורית הגלוייה. המגיעה לסיכומה, מפקידה לפקידה, בבחירות חפשיות. אולם מיהו, ההורס ביחוד בקרב הנוער, את האמונה באפשרות הממשית של שנוי זה, או אף של נסיון לשנוי?מיהו המחדיר ציניות גמורה ביחס ליסוד היסודות של הדמוקרטיה: השנוי במערכות השלטון?
ציניות זו לא השפיעה עלינו. באותה מידת ההכרה בה האמנתי, בימי שלוט הבריטי, כי אין לשחרר את האומה, לא בבחירות לקונגרס הציוני, לא בנאומים, לא בהעפלה ולא בהקמת ישובים, אלא – עם כל החשיבות של הדברים האלה – בנשק ביד, במלחמה. מתמדת מן המחתרת, כן אני מאמין בהחלטיות האמונה, כי, במדינתנו שלנו, יש דרך אחת ויחידה לחילופי שלטון ולשנוי משטר והיא, בקיצור, "פתק הבוחר"....