מאגר כתבי מנחם בגין

מזכירה הכללי של מפלגת העבודה, מר זרמי, טען כי בהתקיפי את הצהרותיו המדיניות (או האנטי מדיניות) של ראש הממשלה, מר רבין, הצגתיו כ"עוכר ישראל". המזכ"ל, במחילה מכבודו, אמר דברי הבל, שמקורם בחוסר ידע, או ניסיון פרלמנטרי, והרגלים פינוקיים. יש לשער, כי המזכיר הנכבד לא גילה עניין, או לא מצא זמן, לעיין באחד מכרכי ההאנסרד, זה ספר הפרוטוקולים המפורסם של דיוני בית הנבחרים הבריטי. לו היה קורא בספר זה, לא היה משתמש בביטוי סלפני, עצבני, ממש היסטרי, כלפי התקפה פרלמנטרית מובהקת של האופוזיציה על הצהרה ממשלתית רבת נזק. בדפי ההאנסרד היה מר זרמי מוצא את הביטויים חוסר אחריות, או היעדר תבונה, שגורים בפיו של דובר האופוזיציה כלפי ראש ממשלה, או שר. הוא גם היה רואה הערה בולטת בסוגריים: התפטר! בקריאה במקהלה מספסלי האופוזיציה לעבר יריביה בשלטון. ומה על ההזמנה האדיבה: "הג'נטלמן הנכבד, היה צריך, בגלל כישלונו, לעזוב את הבית ולא להראות עוד את פניו בו"? אף היא שגורה בין הדפים המשקפים את הדיונים באם הפרלמנטים. ולא זו בלבד שאיש לא יבוא שם בטענות נגד האופוזיציה, התוקפת בחריפות את מדיניות הממשלה ומבצעיה, אלא להפך, הכל יגידו כי כך היא ממלאת, כהלכת החוקה, את תפקידה החיוני לדמוקרטיה. גם בכנסת שלנו, היו ויהיו, דיונים סוערים. הם חלק בלתי נפרד של החיים הפרלמנטרים. יש בהם, למעשה, חינוך מתמיד להכרה דמוקרטית. שר יכול לשגות, או לומר שטות. בית הנבחרים הוא המקום, בו הוא נותן את הדין הציבורי על מעשיו, מחדליו, או דבריו. קריאת תיגר של האופוזיציה אינה "פרובוקציה", כפי שאמר מר רבין, אשר ניסיונו הפרלמנטרי הוא מועט. אפשר להשיב, או לא להשיב, על קריאות ביניים; אבל הן אינן צריכות להוציא איש מכליו. חילופי דברים פרלמנטריים, אפילו חריפים, אינם צריכים להשפיע על יחסי הוגנות וכבוד בין שליחי הציבור; אף זו סגולה נאה של בית נבחרים דמוקרטי. תנוח, איפוא, דעתו של המזכ"ל. איש לא דיבר על "עכירת ישראל". אמרתי, מעל במת הכנסת, בלשון פרלמנטרית מובהקת, כי בדברי ההתחשפות (כך במקור – ד.ב) של ראש הממשלה שימשו בערבוביה קלות דעת, היעדר תבונה וחוסר אחריות. יש אמת בהגדרות הללו, והיא מועילה לעם ישראל, אולי יהיה בהן כדי למנוע תקלות דומות בעתיד. מצבנו המדיני הוא, לכל הדעות, רציני ועדין גם יחד. אסור לסבכו עוד יותר, על ידי ראיונות, או הצהרות, או נזקם גלוי לכל מי שעיניו לא הוכו בסנוורים. ואם, אמנם, תהיה בעתיד מידה רבה יותר של זהירות במסירת הודעות רשמיות – והיה זה שכרי. מכל מקום, עשיתי את חובתי. וכן אוסיף; גם היום.