מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
דמוקרטיה
הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי
המשך קריאה
המורה, זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940, אבי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר. מתווה הדרך ומורהו הרוחני של מנחם בגין.
המשך קריאה
תרבות ואמנות
מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים
המשך קריאה
האלטלנה
בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא,
המשך קריאה
הסכמי השלום עם מצרים
הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במרץ 1979 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. ההסכם
המשך קריאה
בחירות
הבחירות הן יום חג לדמוקרטיה, משום שהן מימוש של העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת התפיסה והשיטה הדמוקרטית. אך הבחירות אינן המימוש
המשך קריאה
ירושלים
"על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע
המשך קריאה
הרשות השופטת
מנחם בגין האמין כי שמירה על עליונות המשפט היא תנאי הכרחי להבטחת חירותו של היחיד במסגרת המדינה. לאורך שירותו הציבורי, הן כיו"ר
המשך קריאה
המרד בשלטון הבריטי
ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של
המשך קריאה
הציטוט היומי
כבוד לאומי אינו אותו ,,הונור" מנופח, שהיה ידוע, ביחוד ביבשת אירופה, לפני מלחמת העולם השניה. ככל ערך אנושי חיובי אפשר גם את רגש הכבוד, האישי או הלאומי, להפוך על ידי הפרזה, להתנפחות פתאים. אולם שטות מסוכנת היא, להניח, על ידי הפרזה בממשות כביכול, כי כבוד לאומי הנו מושג ערטילאי גרידא. אח, כבוד, אומר הכסיל, המעמיד פני ריאליסט, מה זה כבוד לאומי? – והוא ממיט אסון על האינטרסים הממשיים והחיוניים ביותר של עמו.
השומרים אנחנו, ביחסינו עם העמים, על כבודנו הלאומי? כדי להשיב לשאלה זו, נתבונן נא, בשורה הראשונה, ביחסינו הפורמליים עם ברית-המועצות. באיגרת הראשונה של בולגנין, שכוונה, בניגוד לכל נוהרג בין-לאומי, ,,לממשלה, לכנסת ולעמלים בישראל", נאמר, כי מוסקבה מחזירה את שגרירה מישראל. על הצעז הזה של האב הרע בכתה נפשו של שר הפיתוח, מר בן-טוב ממפ"ם, שהיתמם ושאל, הלמאי (לא ברור במקור – ד.ב) נשארו על מכונם שגרירי ברית המועצות בלונדון ובפאריס. בימים ההם היה בארץ שגרירנו במוסקבה, מר אבידר. עם צאתו של מר אברמוב מתל-אביב, עוכבה ממש ברגע האחרון נסיעתו של מר אבידר למוסקבה. אבל כעבור ימים מספר חשבה הממשלה והחליטה, כי, אמנם לא ישב שגרירה של המעצמה המאיימת ביישראל, אבל שגרירה של המדינה המופחדת שוב ישוב ושב וישב ברוסיה. במקרים כאלה, הוסבר באורח רשמי אין צורך בהדדיות. ההסבר אינו נכון. דווקא במקרים כאלה של אזהרות הפחדה דרושה הפגנה שקטה של הדדיות אבל נניח לאות כתובה של הפרוטוקול. בכבוד יש צורך?
אם מישהו יטען, כי נוכחותו של שגרירנו במוסקבה דרושה למען ענינים ממשיים, אשר רק הוא, בתוקף מעמדו,יכול לשרתם, תהא זו טענה חסרת שחר ומטעה. מר אבידר הוא שגריר מצויין. הכרתיו בישיבות וועדת החוץ והבטחון של הכנסת. הרושם שלי הוא, כי כל מדינה, לאו דווקא קטנה, היתה יכולה להתכבד בנציג כזה. אולם כל היודע משהו על תנאי העבודה של דיפלומטים במוסקבה, הוא היודע, כי אין למעמד האישי של הנציג כל השפעה על החיוך או על הזעף של שליטי הקרמלין. כרושצ'וב, בהרימו את ידו, או את קולו, או את כוסו, אמר ,,אנו נקבור אתכם" לא רקבאזניו של מיופה הכוח הישראלי, אלא באזניהם של שגרירי אמריקה, בריטניה וצרפת בכבודם ובעצמם. בקיצור, מה שיכול, או אינו יכול, להשיג השגריר, יכול, או אינו יכול, ,,לסדר" גם מיופה כח בחצר וורושילוב. הכלל הזה חל הן על פגישה והן על בעיטה.
עלינו לקיים יחסים דיפלומטיים עם ברית המועצות, כל עוד היא מקיימת אותם עמנו. בכך יש לנו אינטרס ממשי. אולם דווקא בהיותנו מדינה קטנה, עלינו לשמור, ביחסינו עם מעצמה גדולה, על כבוד ההדדיות הממלכתית. אם ברית המועצות ,,מסתפקת", למען ההפחדה, במיופה כח בישראל, עלינו להסתפק, בלי פחד, במיופה כח במוסקבה. הממשלה חייבת להחזיר את מר אבידור הביתה.
הכלל החל על רוסיה, חל גם על שכנתנו הקרובה, טורקיה. מדיניותנו הרשמית חטאה רבות לגבי יחסינו עם טורקיה, שהיתה יכולה להיות ידידתנו אם לא להלכה, הרי למעשה. החטא הראשון היה קשור בקידוש הסטטוס קווו במזרח התיכון, עליו עמדה מדיניותנו, במשך שבע שנים, ב,,שתי רגליה". בדיעבד התברר לכל, כי עבידה זו היתה לא על הקרקע, אלא על הראש, בעוד הרגלים מתנופפות באויר. בינתיים נהרסו יסודות ההבנה עם טורקיה, ששללה את ה,,סטטוס קוו" במזרח התיכון מעיקרו, מתחילה; מי שחייבו פגע בשאיפתה האינטימית ביותר... רשימת שגיאותנו לגבי טורקיה אינה שלמה. אולם אפילו חמורות מהן לא היו מצדיקות את הצעד ההפגנתי, שנקטה אנקרה בהחזירה את צירה מישראל. טורקיה מקיימת יחסים דיפלומטיים תקינים עם מדינות שפגעו בה לא מבחינה מוסרית גרידא, לא רק בעקיפין... כיצד הגיבונו על הפגנת אי הידידות של אנקרה? הממשלה מיהרה להודיע, כי גם במקרה זה אינה מחייבת הדדיות וכי מר פישר, צירנו בטורקיה, ישאר במקומו. בינתיים פורסמו ידיעות, כי ממשלת אנקרה מתעתדת לדרוש מצירנו לעזוב את טורקיה. אם דבר זה יקרה, תומט עלינו חרפה כפולה ומכופלת. אך אפילו יותן לו, לצירנו, להינות מאי הכנסת האורחים של טורקיה, הישארותו באנקרה, בתנאים כאלה, היא פגיעה חמורה בכבודנו הלאומי. הממשלה חייבת להחזיר את מר פישר הביתה. כל עוד טורקיה לא תחזיק אלא מיופה כח בישראל, לא ישב באנקרה אלא נציג ישראלי בעל אותו מעמד דיפלומטי.
אנחנו רוצים בכנות (היות ואיננו קומוניסטים, לא נוסיף על מלה זו שום מלה גורעת) בידידות עם האומה הטורקית. אנו מאמינים בשיתוף אינטרסים יסודי בין שתי המדינות. אבל אם מר מנדרס ידבר עמנו רוסית, או ערבית, לא נוכל להשיב לו בסנסקריט או במה-יפית. איננו יכולים להיות ידידים אלא לידידים. עלינו לעמוד על הדדיות הכבוד הלאומי.
השמירה על הכבוד הלאומי מקופלת בדאגה לאינטרסים של האומה. כלל זה מומחש דווקא על רקע ההפגנה הטורקית. בניגוד למתנחמי-השווא הישראליים ליוו הטורקים את החזרת צרים בהסבר מדאיג מאד. משרד החוץ באנקרה הודיע, כי הוא עומד על פתרון הבעייה הארצישראלית במסגרת החלטות או"ם וכל עוד לא יימצא פתרון סופי לבעיה, לא ישוב הציר הטורקי לישראל... החזרת צירנו מטורקיה תוכיח, לא רק לה, כי המצפה ל,,פשרות" מן הסוג הידוע, יחכה לשווא. השארתו החד-צדדית באנקרה תפתח פתח לפירושים, המושמעים לאחר הבהלה הנודעת, ברחבי תבל, כי רכה ישראל... ואפשר ללחוץ. הדיפלומטיה שלנו חייבת ללמוד, כי אומה המוחלת על כבודה, לא רק כבודה ניטל ממנה.
השומרים אנחנו, ביחסינו עם העמים, על כבודנו הלאומי? כדי להשיב לשאלה זו, נתבונן נא, בשורה הראשונה, ביחסינו הפורמליים עם ברית-המועצות. באיגרת הראשונה של בולגנין, שכוונה, בניגוד לכל נוהרג בין-לאומי, ,,לממשלה, לכנסת ולעמלים בישראל", נאמר, כי מוסקבה מחזירה את שגרירה מישראל. על הצעז הזה של האב הרע בכתה נפשו של שר הפיתוח, מר בן-טוב ממפ"ם, שהיתמם ושאל, הלמאי (לא ברור במקור – ד.ב) נשארו על מכונם שגרירי ברית המועצות בלונדון ובפאריס. בימים ההם היה בארץ שגרירנו במוסקבה, מר אבידר. עם צאתו של מר אברמוב מתל-אביב, עוכבה ממש ברגע האחרון נסיעתו של מר אבידר למוסקבה. אבל כעבור ימים מספר חשבה הממשלה והחליטה, כי, אמנם לא ישב שגרירה של המעצמה המאיימת ביישראל, אבל שגרירה של המדינה המופחדת שוב ישוב ושב וישב ברוסיה. במקרים כאלה, הוסבר באורח רשמי אין צורך בהדדיות. ההסבר אינו נכון. דווקא במקרים כאלה של אזהרות הפחדה דרושה הפגנה שקטה של הדדיות אבל נניח לאות כתובה של הפרוטוקול. בכבוד יש צורך?
אם מישהו יטען, כי נוכחותו של שגרירנו במוסקבה דרושה למען ענינים ממשיים, אשר רק הוא, בתוקף מעמדו,יכול לשרתם, תהא זו טענה חסרת שחר ומטעה. מר אבידר הוא שגריר מצויין. הכרתיו בישיבות וועדת החוץ והבטחון של הכנסת. הרושם שלי הוא, כי כל מדינה, לאו דווקא קטנה, היתה יכולה להתכבד בנציג כזה. אולם כל היודע משהו על תנאי העבודה של דיפלומטים במוסקבה, הוא היודע, כי אין למעמד האישי של הנציג כל השפעה על החיוך או על הזעף של שליטי הקרמלין. כרושצ'וב, בהרימו את ידו, או את קולו, או את כוסו, אמר ,,אנו נקבור אתכם" לא רקבאזניו של מיופה הכוח הישראלי, אלא באזניהם של שגרירי אמריקה, בריטניה וצרפת בכבודם ובעצמם. בקיצור, מה שיכול, או אינו יכול, להשיג השגריר, יכול, או אינו יכול, ,,לסדר" גם מיופה כח בחצר וורושילוב. הכלל הזה חל הן על פגישה והן על בעיטה.
עלינו לקיים יחסים דיפלומטיים עם ברית המועצות, כל עוד היא מקיימת אותם עמנו. בכך יש לנו אינטרס ממשי. אולם דווקא בהיותנו מדינה קטנה, עלינו לשמור, ביחסינו עם מעצמה גדולה, על כבוד ההדדיות הממלכתית. אם ברית המועצות ,,מסתפקת", למען ההפחדה, במיופה כח בישראל, עלינו להסתפק, בלי פחד, במיופה כח במוסקבה. הממשלה חייבת להחזיר את מר אבידור הביתה.
הכלל החל על רוסיה, חל גם על שכנתנו הקרובה, טורקיה. מדיניותנו הרשמית חטאה רבות לגבי יחסינו עם טורקיה, שהיתה יכולה להיות ידידתנו אם לא להלכה, הרי למעשה. החטא הראשון היה קשור בקידוש הסטטוס קווו במזרח התיכון, עליו עמדה מדיניותנו, במשך שבע שנים, ב,,שתי רגליה". בדיעבד התברר לכל, כי עבידה זו היתה לא על הקרקע, אלא על הראש, בעוד הרגלים מתנופפות באויר. בינתיים נהרסו יסודות ההבנה עם טורקיה, ששללה את ה,,סטטוס קוו" במזרח התיכון מעיקרו, מתחילה; מי שחייבו פגע בשאיפתה האינטימית ביותר... רשימת שגיאותנו לגבי טורקיה אינה שלמה. אולם אפילו חמורות מהן לא היו מצדיקות את הצעד ההפגנתי, שנקטה אנקרה בהחזירה את צירה מישראל. טורקיה מקיימת יחסים דיפלומטיים תקינים עם מדינות שפגעו בה לא מבחינה מוסרית גרידא, לא רק בעקיפין... כיצד הגיבונו על הפגנת אי הידידות של אנקרה? הממשלה מיהרה להודיע, כי גם במקרה זה אינה מחייבת הדדיות וכי מר פישר, צירנו בטורקיה, ישאר במקומו. בינתיים פורסמו ידיעות, כי ממשלת אנקרה מתעתדת לדרוש מצירנו לעזוב את טורקיה. אם דבר זה יקרה, תומט עלינו חרפה כפולה ומכופלת. אך אפילו יותן לו, לצירנו, להינות מאי הכנסת האורחים של טורקיה, הישארותו באנקרה, בתנאים כאלה, היא פגיעה חמורה בכבודנו הלאומי. הממשלה חייבת להחזיר את מר פישר הביתה. כל עוד טורקיה לא תחזיק אלא מיופה כח בישראל, לא ישב באנקרה אלא נציג ישראלי בעל אותו מעמד דיפלומטי.
אנחנו רוצים בכנות (היות ואיננו קומוניסטים, לא נוסיף על מלה זו שום מלה גורעת) בידידות עם האומה הטורקית. אנו מאמינים בשיתוף אינטרסים יסודי בין שתי המדינות. אבל אם מר מנדרס ידבר עמנו רוסית, או ערבית, לא נוכל להשיב לו בסנסקריט או במה-יפית. איננו יכולים להיות ידידים אלא לידידים. עלינו לעמוד על הדדיות הכבוד הלאומי.
השמירה על הכבוד הלאומי מקופלת בדאגה לאינטרסים של האומה. כלל זה מומחש דווקא על רקע ההפגנה הטורקית. בניגוד למתנחמי-השווא הישראליים ליוו הטורקים את החזרת צרים בהסבר מדאיג מאד. משרד החוץ באנקרה הודיע, כי הוא עומד על פתרון הבעייה הארצישראלית במסגרת החלטות או"ם וכל עוד לא יימצא פתרון סופי לבעיה, לא ישוב הציר הטורקי לישראל... החזרת צירנו מטורקיה תוכיח, לא רק לה, כי המצפה ל,,פשרות" מן הסוג הידוע, יחכה לשווא. השארתו החד-צדדית באנקרה תפתח פתח לפירושים, המושמעים לאחר הבהלה הנודעת, ברחבי תבל, כי רכה ישראל... ואפשר ללחוץ. הדיפלומטיה שלנו חייבת ללמוד, כי אומה המוחלת על כבודה, לא רק כבודה ניטל ממנה.
מתוך מאמר עיתון, כ"ו כסלו התשי"ז, 30 בנובמבר 1956
ההשקפה הלאומית-ליברלית
הרומן חמישתם
הרומן חמישתם ויצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי
משנתו של בגין
פרופ' אלה בלפר על משנתו הלאומית-ליברלית של מנחם בגין לאור הגותו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי
דברי ימי ז'בוטינסקי
הרצאתו של הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, על חייו השקפתו הלאומית-ליברלית של זאב ז'בוטינסקי
