מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
דמוקרטיה
הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי
המשך קריאה
המורה, זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940, אבי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר. מתווה הדרך ומורהו הרוחני של מנחם בגין.
המשך קריאה
תרבות ואמנות
מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים
המשך קריאה
האלטלנה
בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא,
המשך קריאה
הסכמי השלום עם מצרים
הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במרץ 1979 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. ההסכם
המשך קריאה
בחירות
הבחירות הן יום חג לדמוקרטיה, משום שהן מימוש של העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת התפיסה והשיטה הדמוקרטית. אך הבחירות אינן המימוש
המשך קריאה
ירושלים
"על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע
המשך קריאה
הרשות השופטת
מנחם בגין האמין כי שמירה על עליונות המשפט היא תנאי הכרחי להבטחת חירותו של היחיד במסגרת המדינה. לאורך שירותו הציבורי, הן כיו"ר
המשך קריאה
המרד בשלטון הבריטי
ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של
המשך קריאה
הציטוט היומי
יאיר היה משורר ומורד. אלו הן שתי עטרות, העולות בחשיבותן על כל כתר של מלכות וכהונה. אך עליו ניתן לומר את אשר ציווה לומר משורר גדול, הוגה דעות וחוקר נפש – ואין משורר זולתי הוגה וחוקר – בנפול נושא כתר: הוא היה אדם.
יאיר היה אדם גם במובנו של שירו האדיר של משורר אחר, לאמור: אם בלבך העוז להיות תמיד בטוח גם בהטיל כל איש ספק בכחך.
הוא היה אדם. דרש רבות מרעהו; יותר מעצמו. ידע להישמע; למד לפקד. הבין לעוצמתו של ההן; כבד את יושרו של הלאו.
מאחר שהעלינו, במלים ספורות, את אישיותו, נשוב ונתבונן בשתי העטרות לראשו.
יאיר היה משורר. אין ספק, כי גדול שיריו הלא הוא שיר החיילים האלמונים. זוכר אני את רישומו, עת שמעתיו בפעם הראשונה, על אדמת נכר, מושר בפיו של שליח מן המולדת. על שיר זה אמר זאב ז'בוטינסקי: מי שזכה לחברו, זכאי לומר: עשיתי את העיקר בחיי.
שיר כזה אינו נכתב; הוא נוצר; הוא פורץ; המשורר הוא אביו; התקופה אמו. כך נוצר ופורץ, בן לילה, שירו של דה-ליל, וטומאס קרלייל מספר, כי בקום צבא המהפכה היו הצרפתים רגילים לומרL עם פת לחם, עם גרגיר של מלח ועם המרסלייזה – עד לסין.
לנו, ללוחמים של ישראל, היו בדור הזה שני שירים כאלה. האחד הוא שיר השירים למרד, שפרץ מלבו של ראש בית"ר:
אם תעל או תרד
בלהב המרד
שא אש להצית...
והשני הוא שיר החיילים בלא מדים:
בימים אדומים של פרעות ודמים...
את דגלנו נרים.
עם פת לחם, עם גרגיר של מלח ועם שני השירים האלה יצאו לוחמי המחתרת המשחררת למיבצעיהם, נלחמו אף נפלו. הם לא צעדו עם למרחקים, אבל הגיעו לפיסגות ולעמקים, למרקיעות במעלות: של גרדום, לשיאים של גבורה, למעמקים של הקרבה. ואם נתבונן בפעלו של מורד בתולדות אנוש, נבחין קודם כל, כה עשיר הלב ברגשות, ומה דלים ניבי שפתינו. במלה אחת אנו מבטאים את הרגש של אם לבנה, של אח לאחותו, של בן לאביו, של איש לרעיתו. אך שונים הם הרגשות.
כך עם הגבורה. שמה ניתן לעמידה נגד אוייב עד לנצחונו: להסתערות על האוייב עד להבסתו; להתקדמות בשדה הקרב; לישיבה בתא המוות; לצעידה בשיר מול כדורים; להליכה ברון לקראת התליין. שונות האהבות; שונות הגבורות; כולן קדושות. גבורתו של מורד, ייחוד לה. מאבותינו לדת ולרוח, יהודה ושמעון ויונותן ושמעון, ומאחינו, לא לדם, אך לרוח, אספרתקוס, אגמונט, ז'יז'קה, הייל, בוליבר, ארתיגס, גריבלדי, ועד דוד רזיאל ואברהם יאיר, מדור לדור, ואף אחרי דורות רבים, קם המורד, כדי להוכיח -
למאמינים, כי אמת אמונתם ללועגים, כי הבל לגלוגם
לספקנים, כי שווא פקפוקם;
כדי להוכיח, כי יש ניצוץ אלהים חיים בלב אנוש ברואו; כי יש – יש ויש – דברים בחיים, אשר למענם כדאי לסכם אף להקריב, את החיים: כדי להוכיח, כי חלק הוא כוחה האדיר של העבדות, ואדיר הוא כוחה החלש של החרות.
יאיר היה אדם גם במובנו של שירו האדיר של משורר אחר, לאמור: אם בלבך העוז להיות תמיד בטוח גם בהטיל כל איש ספק בכחך.
הוא היה אדם. דרש רבות מרעהו; יותר מעצמו. ידע להישמע; למד לפקד. הבין לעוצמתו של ההן; כבד את יושרו של הלאו.
מאחר שהעלינו, במלים ספורות, את אישיותו, נשוב ונתבונן בשתי העטרות לראשו.
יאיר היה משורר. אין ספק, כי גדול שיריו הלא הוא שיר החיילים האלמונים. זוכר אני את רישומו, עת שמעתיו בפעם הראשונה, על אדמת נכר, מושר בפיו של שליח מן המולדת. על שיר זה אמר זאב ז'בוטינסקי: מי שזכה לחברו, זכאי לומר: עשיתי את העיקר בחיי.
שיר כזה אינו נכתב; הוא נוצר; הוא פורץ; המשורר הוא אביו; התקופה אמו. כך נוצר ופורץ, בן לילה, שירו של דה-ליל, וטומאס קרלייל מספר, כי בקום צבא המהפכה היו הצרפתים רגילים לומרL עם פת לחם, עם גרגיר של מלח ועם המרסלייזה – עד לסין.
לנו, ללוחמים של ישראל, היו בדור הזה שני שירים כאלה. האחד הוא שיר השירים למרד, שפרץ מלבו של ראש בית"ר:
אם תעל או תרד
בלהב המרד
שא אש להצית...
והשני הוא שיר החיילים בלא מדים:
בימים אדומים של פרעות ודמים...
את דגלנו נרים.
עם פת לחם, עם גרגיר של מלח ועם שני השירים האלה יצאו לוחמי המחתרת המשחררת למיבצעיהם, נלחמו אף נפלו. הם לא צעדו עם למרחקים, אבל הגיעו לפיסגות ולעמקים, למרקיעות במעלות: של גרדום, לשיאים של גבורה, למעמקים של הקרבה. ואם נתבונן בפעלו של מורד בתולדות אנוש, נבחין קודם כל, כה עשיר הלב ברגשות, ומה דלים ניבי שפתינו. במלה אחת אנו מבטאים את הרגש של אם לבנה, של אח לאחותו, של בן לאביו, של איש לרעיתו. אך שונים הם הרגשות.
כך עם הגבורה. שמה ניתן לעמידה נגד אוייב עד לנצחונו: להסתערות על האוייב עד להבסתו; להתקדמות בשדה הקרב; לישיבה בתא המוות; לצעידה בשיר מול כדורים; להליכה ברון לקראת התליין. שונות האהבות; שונות הגבורות; כולן קדושות. גבורתו של מורד, ייחוד לה. מאבותינו לדת ולרוח, יהודה ושמעון ויונותן ושמעון, ומאחינו, לא לדם, אך לרוח, אספרתקוס, אגמונט, ז'יז'קה, הייל, בוליבר, ארתיגס, גריבלדי, ועד דוד רזיאל ואברהם יאיר, מדור לדור, ואף אחרי דורות רבים, קם המורד, כדי להוכיח -
למאמינים, כי אמת אמונתם ללועגים, כי הבל לגלוגם
לספקנים, כי שווא פקפוקם;
כדי להוכיח, כי יש ניצוץ אלהים חיים בלב אנוש ברואו; כי יש – יש ויש – דברים בחיים, אשר למענם כדאי לסכם אף להקריב, את החיים: כדי להוכיח, כי חלק הוא כוחה האדיר של העבדות, ואדיר הוא כוחה החלש של החרות.
מתוך מאמר עיתון, כ"ח שבט התשכ"ב, 2 בפבואר 1962
ההשקפה הלאומית-ליברלית
הרומן חמישתם
הרומן חמישתם ויצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי
משנתו של בגין
פרופ' אלה בלפר על משנתו הלאומית-ליברלית של מנחם בגין לאור הגותו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי
דברי ימי ז'בוטינסקי
הרצאתו של הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, על חייו השקפתו הלאומית-ליברלית של זאב ז'בוטינסקי
