מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
דמוקרטיה
הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי
המשך קריאה
המורה, זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940, אבי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר. מתווה הדרך ומורהו הרוחני של מנחם בגין.
המשך קריאה
תרבות ואמנות
מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים
המשך קריאה
האלטלנה
בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא,
המשך קריאה
הסכמי השלום עם מצרים
הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במרץ 1979 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. ההסכם
המשך קריאה
בחירות
הבחירות הן יום חג לדמוקרטיה, משום שהן מימוש של העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת התפיסה והשיטה הדמוקרטית. אך הבחירות אינן המימוש
המשך קריאה
ירושלים
"על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע
המשך קריאה
הרשות השופטת
מנחם בגין האמין כי שמירה על עליונות המשפט היא תנאי הכרחי להבטחת חירותו של היחיד במסגרת המדינה. לאורך שירותו הציבורי, הן כיו"ר
המשך קריאה
המרד בשלטון הבריטי
ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של
המשך קריאה
הציטוט היומי
בפרק הראשון של יחסי חוץ והוא ,,היחסים ביננו לבין אויבינו" אנו מציעים קודם כל לשים קץ לבקשות חד-צדדיות לשלום. רבותי, רק זו האומה מבקשת באורח חד-צדדי שלום שהוכתה בשדה הקרב, ואין לה כח לעמוד בפני לחץ אויביה. כלום זה המצב בישראל? אומה שניצחה את משעבדיה ואויביה בשדה הקרב - משום מה היא צריכה להתחנן, משום מה היא צריכה לחזור ולבקש ללא הרף, ולאחר כל הנזיפות שהיא מקבלת מהצד השני, את השלום? להיפך: על ישראל להבחין בין חוזה שלום לבין יחסי שלום. ועל ישראל להבהיר בגלוי מה הם התנאים שהיא מציגה לחוזה שלום. איננו חייבים לבקש באורח חד צדדי וללא כל תנאי- שלום. אנו יכולים להכריז באזני העולם כולו: עם ישראל יהיה מוכן לחתום עם מדינות ערב על חוזה שלום, אבל יש לעם ישראל תנאים לחתימת חוזה שלום עם אויביו. ואלה התנאים לחוזה שלום כתוב וחתום בין ישראל לבין מדינות ערב:
א. הוצאת כל החילות הזרים או פירוקם משטחה ההיסטורי של ארץ ישראל מערבה ומזרחה לירדן.
ב. הכרה בארץ ישראל המאוחדת כמדינה עברית.
ג. תשלום פיצויי מלחמה.
ד. החזרת ערכו של רכוש היהודים שנשדד...
על ישראל להוסיף ולהסביר כי חוזה שלום שיחתם בין עמנו לבין עמי ערב בתנאים אלה, פירושו גם פתרון לבעיית הבורחים הערביים. בעיה זו היא רצינית, ואנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, בשום פנים ואופן לא נתעלם גם מערכה האנושי. היום- כלפי בעיה זו ניתנים שני "לאוים". ישראל אומרת- לא, לא נחזיר את הבורחים. אנו חושבים שה"לאו" הזה הוא מוצדק... ישראל בשטחה זה איננה יכולה להחזיר את הבורחים הערביים- ה"לאו" שלה הוא מוצדק. מדינות ערב, אף הן משיבות ב"לאו" לבעיה הזאת. הן יכולות לפתור אותה ללא קושי ללא סיבוכים, אבל בגלל המטרות המדיניות שלהן, אף הם אומרים "לאו", לא נפתור את הבעיה הזאת. היכן תמצא בעיית הבורחים הערביים את פתרונה, אם התשובה הניתנת לגביה היא בבחינת שני "לאוים"? היכן הפתרון האמיתי, החיובי? ועלינו להשמיע אזהרה שלא זמן רב תוכל להסתפק ישראל רק בלאו... הפתרון הוא באיחודה מחדש של ארץ ישראל, באחוד זה ובחוזה שלום שייחתם בתנאים אלה יש פתרון מלא, חיובי, אמיתי, קונסטרוקטיבי לבעיית הבורחים הערביים.
אלה התנאים שלפי הערכתנו חייבת ישראל להציג בפני כל אומות העולם כתנאים לחוזה שלום עם מדינות ערב. אבל אם מדינות ערב אינן מוכנות לכרות עם ישראל חוזה שלום, עוד לא נפתרה עצם בעיית השלום, כי מלבד חוזה שלום יש בעולם מושג של יחסי שלום. העולם יודע עמים שניהלו מלחמות במשך שנים רבות ולא הגיעו עדיין לכריתת חוזה שלום, אף על פי כן, היו קיימים ביניהם יחסי שלום. ואם חוזה שלום איננו אפשרי בזמן הנראה לעין, אנו מציעים שישראל תדרוש ותבהיר מה הם יחסי שלום במקום חוזה שלום. אולי המושג "תנאים" ליחסי שלום, איננו הולם, מוטב להשתמש במושג "מהות", מהי מהותם של יחסי שלום:
א. ביטול מצב המלחמה.
ב. הימנעות מוחלטת מכל התקפות.
ג. לא איומי מלחמה ולא הכנות למלחמה.
ד. ביטול החרם הכלכלי והמצור ביבשה ובים.
אנו משוכנעים שלא ימצא איש אחד בעולם שלא יסכים כי דברים אלה הם מהותם האמיתית של המושג "יחסי שלום" ואנו חוזרים ואומרים- אם מדינות ערב מסרבות לחתום, על פי התנאים שאנו הצגנו "חוזה שלום", יש להם ברירה לקיים עם ישראל יחסי שלום, הלכה למעשה, ע"פ מהות זו. אם מדינות ערב תסכמנה לקיים יחסי שלום, אז יהיו יחסי שלום בינן לבין מדינת ישראל. אנו לא נוותר בשום תנאים על זכותו של עמנו על ארצו מולדתו השלמה, אבל אם מדינות ערב תקיימנה יחסי שלום, הרי נשאף להגשמת זכות זו בדרכי שלום. לעומת זאת, אם מדינות ערב מצד אחד מסרבות לחתום על חוזה שלום, ומאידך גיסא מסרבות לקיים יחסי לשום, אלא מקיימות מצב מלחמה, עורכות התקפות על מדינת ישראל, מאיימות במלחמת הכחדה, עורכות הכנות למלחמת השמדה, מקיימות חרם כלכלי, מקיימות מצור ביבשה ובים- אזי עולה לעיני העולם כולו הבעיה המוסרית הגדולה של זכות ההגנה העצמית. כדי להבהיר בעיה זו , אל לנו להשתמש בהלכות; מוטב להתבונן בניסיונות... לפחות נלמד מהנסיון: הן איש איננו יודע מה ילד יום, לכן אנו תובעים – בהעדר חוזה שלום, בהעדר יחסי שלום ובתוך קיום רשמי של מצב מלחמה, בתוך אימים רשמיים של הכחדה, תסביר ישראל הלוך והסבר את המהות האמיתית, של הזכות המקודשת של ההגנה העצמית, לאמור – היא כוללת גם יוזמה הגנתית... השיטה השניה המוצעה לנו קראתיה: ,,שתדלנות-של ערובות". לפני שאומר משהו הן על ערובות והן על בריתות, הריני רוצה להסביר לידידים וליריבים גם יחד, כי לפי הערכתנו אין לישראל שום ערובה חיצונית. ערובתה היא לא ,,בערובה" ואף לא בברית. בכל הפשטות ובכל האמונה, כאחד מתלמידיו שלזאב ז'בוטינסקי, אומר היום לפני המועצה ולפני עם ועדה: יש למדינת ישראל ערובה אחת. היא כפולה, והיא אחת. וזאת ערובתה של מדינת ישראל: א) האמונה בהשגחה העליונה; ב)צבא ישראל. ואין שום ערובה אחרת. אולם, המדיניות הרשמית כפי שהיא מתנהלת זה למעלה משש שנים, ניצבת על שתדלנות של ערובות... מה ההבדל בין ערובה לבין ברית. ערובה הריהי מעשה חד צדדי של מדינה, הריהי בבחינת חסות, והנותן יכול לקחת. אין פה יסוד של אינטרס משותף. יש פה הסברה של מצב חמור ומסוכן לאומה קטנה המבקשת לחסות בצל אומה גדולה. השתדלנות הזו של ערובות איננה מגדילה את בטחון ישראל, להיפך, היא מחלישה אותו. כי היא מתפרשת כאות חולשה, בבירות האויב ובבירות העולם. וכפי שכבר הוכחנו, התוצאה הבלתי נמנעת של בקשת ערובה כזאת, היא הלחץ לעשות מה שנקרא "פשרה טריטוריאלית".
א. הוצאת כל החילות הזרים או פירוקם משטחה ההיסטורי של ארץ ישראל מערבה ומזרחה לירדן.
ב. הכרה בארץ ישראל המאוחדת כמדינה עברית.
ג. תשלום פיצויי מלחמה.
ד. החזרת ערכו של רכוש היהודים שנשדד...
על ישראל להוסיף ולהסביר כי חוזה שלום שיחתם בין עמנו לבין עמי ערב בתנאים אלה, פירושו גם פתרון לבעיית הבורחים הערביים. בעיה זו היא רצינית, ואנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, בשום פנים ואופן לא נתעלם גם מערכה האנושי. היום- כלפי בעיה זו ניתנים שני "לאוים". ישראל אומרת- לא, לא נחזיר את הבורחים. אנו חושבים שה"לאו" הזה הוא מוצדק... ישראל בשטחה זה איננה יכולה להחזיר את הבורחים הערביים- ה"לאו" שלה הוא מוצדק. מדינות ערב, אף הן משיבות ב"לאו" לבעיה הזאת. הן יכולות לפתור אותה ללא קושי ללא סיבוכים, אבל בגלל המטרות המדיניות שלהן, אף הם אומרים "לאו", לא נפתור את הבעיה הזאת. היכן תמצא בעיית הבורחים הערביים את פתרונה, אם התשובה הניתנת לגביה היא בבחינת שני "לאוים"? היכן הפתרון האמיתי, החיובי? ועלינו להשמיע אזהרה שלא זמן רב תוכל להסתפק ישראל רק בלאו... הפתרון הוא באיחודה מחדש של ארץ ישראל, באחוד זה ובחוזה שלום שייחתם בתנאים אלה יש פתרון מלא, חיובי, אמיתי, קונסטרוקטיבי לבעיית הבורחים הערביים.
אלה התנאים שלפי הערכתנו חייבת ישראל להציג בפני כל אומות העולם כתנאים לחוזה שלום עם מדינות ערב. אבל אם מדינות ערב אינן מוכנות לכרות עם ישראל חוזה שלום, עוד לא נפתרה עצם בעיית השלום, כי מלבד חוזה שלום יש בעולם מושג של יחסי שלום. העולם יודע עמים שניהלו מלחמות במשך שנים רבות ולא הגיעו עדיין לכריתת חוזה שלום, אף על פי כן, היו קיימים ביניהם יחסי שלום. ואם חוזה שלום איננו אפשרי בזמן הנראה לעין, אנו מציעים שישראל תדרוש ותבהיר מה הם יחסי שלום במקום חוזה שלום. אולי המושג "תנאים" ליחסי שלום, איננו הולם, מוטב להשתמש במושג "מהות", מהי מהותם של יחסי שלום:
א. ביטול מצב המלחמה.
ב. הימנעות מוחלטת מכל התקפות.
ג. לא איומי מלחמה ולא הכנות למלחמה.
ד. ביטול החרם הכלכלי והמצור ביבשה ובים.
אנו משוכנעים שלא ימצא איש אחד בעולם שלא יסכים כי דברים אלה הם מהותם האמיתית של המושג "יחסי שלום" ואנו חוזרים ואומרים- אם מדינות ערב מסרבות לחתום, על פי התנאים שאנו הצגנו "חוזה שלום", יש להם ברירה לקיים עם ישראל יחסי שלום, הלכה למעשה, ע"פ מהות זו. אם מדינות ערב תסכמנה לקיים יחסי שלום, אז יהיו יחסי שלום בינן לבין מדינת ישראל. אנו לא נוותר בשום תנאים על זכותו של עמנו על ארצו מולדתו השלמה, אבל אם מדינות ערב תקיימנה יחסי שלום, הרי נשאף להגשמת זכות זו בדרכי שלום. לעומת זאת, אם מדינות ערב מצד אחד מסרבות לחתום על חוזה שלום, ומאידך גיסא מסרבות לקיים יחסי לשום, אלא מקיימות מצב מלחמה, עורכות התקפות על מדינת ישראל, מאיימות במלחמת הכחדה, עורכות הכנות למלחמת השמדה, מקיימות חרם כלכלי, מקיימות מצור ביבשה ובים- אזי עולה לעיני העולם כולו הבעיה המוסרית הגדולה של זכות ההגנה העצמית. כדי להבהיר בעיה זו , אל לנו להשתמש בהלכות; מוטב להתבונן בניסיונות... לפחות נלמד מהנסיון: הן איש איננו יודע מה ילד יום, לכן אנו תובעים – בהעדר חוזה שלום, בהעדר יחסי שלום ובתוך קיום רשמי של מצב מלחמה, בתוך אימים רשמיים של הכחדה, תסביר ישראל הלוך והסבר את המהות האמיתית, של הזכות המקודשת של ההגנה העצמית, לאמור – היא כוללת גם יוזמה הגנתית... השיטה השניה המוצעה לנו קראתיה: ,,שתדלנות-של ערובות". לפני שאומר משהו הן על ערובות והן על בריתות, הריני רוצה להסביר לידידים וליריבים גם יחד, כי לפי הערכתנו אין לישראל שום ערובה חיצונית. ערובתה היא לא ,,בערובה" ואף לא בברית. בכל הפשטות ובכל האמונה, כאחד מתלמידיו שלזאב ז'בוטינסקי, אומר היום לפני המועצה ולפני עם ועדה: יש למדינת ישראל ערובה אחת. היא כפולה, והיא אחת. וזאת ערובתה של מדינת ישראל: א) האמונה בהשגחה העליונה; ב)צבא ישראל. ואין שום ערובה אחרת. אולם, המדיניות הרשמית כפי שהיא מתנהלת זה למעלה משש שנים, ניצבת על שתדלנות של ערובות... מה ההבדל בין ערובה לבין ברית. ערובה הריהי מעשה חד צדדי של מדינה, הריהי בבחינת חסות, והנותן יכול לקחת. אין פה יסוד של אינטרס משותף. יש פה הסברה של מצב חמור ומסוכן לאומה קטנה המבקשת לחסות בצל אומה גדולה. השתדלנות הזו של ערובות איננה מגדילה את בטחון ישראל, להיפך, היא מחלישה אותו. כי היא מתפרשת כאות חולשה, בבירות האויב ובבירות העולם. וכפי שכבר הוכחנו, התוצאה הבלתי נמנעת של בקשת ערובה כזאת, היא הלחץ לעשות מה שנקרא "פשרה טריטוריאלית".
מתוך מאמר עיתון, ד' טבת התשי"ח, 27 בדצמבר 1957
ההשקפה הלאומית-ליברלית
הרומן חמישתם
הרומן חמישתם ויצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי
משנתו של בגין
פרופ' אלה בלפר על משנתו הלאומית-ליברלית של מנחם בגין לאור הגותו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי
דברי ימי ז'בוטינסקי
הרצאתו של הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, על חייו השקפתו הלאומית-ליברלית של זאב ז'בוטינסקי
