מאגר כתבי מנחם בגין

בסופו של דבר על מה אפשר היה לשפוט את מר הר ציון ואת חבריו? על פי החוק הפליליל, המחייב במידנה, אין בית הדין בישראל יכול, בדרך כלל, לשפוט אלא על מעשים שנעשו בגבולות שיפוטה. אמנם, ישנן עבירות מסויימות עליהן אפשר לשפוט בישראל גם אם הן בוצעו, בחלקן או בשלמותן, מחוץ לתחום היוריסדיקציה העברי. מספרן של עבירות אלו הוא מצומצם, גם לאחר התיקון לחוק הפלילי שנתקבל, לפני חדשים מספר, בכנסת. רצח או הריגה אינן נמנות עליהן. אמנם, אם אינני טועה, אפשר לשפוטו אדם על כל עבירה, שנעשתה מ"חוץ לתחום", אם ראשיתה היתה בישראל. אבל איש בישראל או מישראל, לא ראה, ולא יכול היה לראות, את הורגי הבידואים. עדים אחרים לא היו, או לא הובאו. אי אפשר היה איפוא לשפוט את ארבעת הצעירים על רצח או הריגת אדם. ובאין אישום על עבירה, שבוצעה מחוץ לתחום, איך אפשר להאשים על ראשיתה, שנעשתה בכיכול בתוך התחום?... העיתונים הודיעו, כי הר האישום ברצח הוליד את עכבר הקשר ביציאה בלתי חוקית ממדינת ישראל. אם הידיעות, שחדרו או הוחדרו, לעתונים, הן נכונות, אלי לומר, כי, בתנאים המיוחדים שלנו, קשה למצוא דוגמא לבנין משפטי יותר מעורער, או בפשטות: לטפשות יותר גדולה.
שלטונותינו עמדו להוכיח, ולקבל פסק דין מבית המשפט העברי, כי ארבעת האזרחים, שחצו את קו "שביתת הנשק" (הוא אינו שובת כלל) אשמים ביציאה בלתי חוקית "מן הארץ". "מאיזו ארץ"? לאיזו "ארץ"? יסוד המשפט הוא הצדק. באין צדק, שקר המשפט מה היה צדק בחיובם בדין של נאשמים כאלה? מה היה איפוא היסוד המשפטי, האמיתי בפסק הדין, אותו עמדה לבקש, ואולי עוד תבקש, הממשלה ועושת דברה, הקטיגוריה?
ישנן זכויות, אשר הוגי דעת החופש, קראו להן "זכויות שאינן ניתנות לשלילה". זכויות אדם אלו קודמות למדינה. ג'פרסון מנה שלש מהן בהצהרת העצמאות של ארצות-הברית: הזכות לחיים, לחופש ולבקשת האושר. וכאדם כן אומה. גם לה זכויות, שאינן ניתנות לשלילה. והן קודמות לכל ארגון בין לאומי ולכל החלטה שלו. את זכותנו על מולדתנו, על ארץ ישאל, לא קבלנו מידי ארגון הואמות המאוחדות בשנות הארבעים. היא קודמת לשניהם. המצב העובדתי, הקיים לפי שעה בארצנו, נוגד את הזכות הזאת או להפיך; אין הוא יכול לבטלה; כפי שמשטר אצח במדינה מסויימת אינו יכול לבטל את זכות האדם לחיים, או שלטון עריצות אינו יכול להעביד את זכותו לחרות. כח הכבוש אינו יכול בטל זכות; בכח הזכות אפשר לטל כיבוש.
בכלל גדול זה מאמינה כל אומה, אשר ארצה שועבדה, או חלק משטחה נשדד ממנה. אבל ממשלת ישראל, בהתכחשותה חסרת הדוגמא, מנסה להוכיח, כי זכות עמה הקודמת לכל, ניתנת שלילה לא רק בכוח, אלא גם במשפט, היא עמדה לבקש פסק דין שיוכיח לעולם כולו, כי על פי המשפט העברי, חלק של ארץ ישראל הוא "ארץ זרה" ואיש עברי, העובר מחלקה המשוחרר של מלדתו לחלקה הכבוש, אשם ביציאה בלתי חוקית "מן הארץ".