מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
דמוקרטיה
הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי
המשך קריאה
המורה, זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940, אבי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר. מתווה הדרך ומורהו הרוחני של מנחם בגין.
המשך קריאה
תרבות ואמנות
מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים
המשך קריאה
האלטלנה
בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא,
המשך קריאה
הסכמי השלום עם מצרים
הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במרץ 1979 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. ההסכם
המשך קריאה
בחירות
הבחירות הן יום חג לדמוקרטיה, משום שהן מימוש של העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת התפיסה והשיטה הדמוקרטית. אך הבחירות אינן המימוש
המשך קריאה
ירושלים
"על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע
המשך קריאה
הרשות השופטת
מנחם בגין האמין כי שמירה על עליונות המשפט היא תנאי הכרחי להבטחת חירותו של היחיד במסגרת המדינה. לאורך שירותו הציבורי, הן כיו"ר
המשך קריאה
המרד בשלטון הבריטי
ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של
המשך קריאה
הציטוט היומי
השאלה השלישית, בה נתבונן היום, היא של האזרחות בארץ ישראל. חסידי החלוקה החלו זועקים: כלום נחזיק מאות אלפי אנשים בלא זכויות? ודאי שדבר זה הוא אסור. אחד השרים דיבר על אזרחים משני סוגים. התבלבלו אצלו המושגים של תושב ואזרח. כל זכיות האדם והלאום, הניתנות לאזרחים, תושבים נהנים מהן באותה המידה. אבל התושב יהודי כערבי אינו מצביע לבית הנבחרים. כדי לעשות כן הוא צריך להתאזרח.
הציונות, כפי שלמדנוה מהרצל וזבוטינסקי, אלה יסודותיה: בארץ ישראל, אשר זכותנו עליה אינה ניתנת לערעור, יהיה רוב יהודי, מיעוט ערבי ושיווי זכיות לכולם. לא סטינו ולא נסטה, מתורה זו, בה <לא ברור> צדקת ענייננו. משום כך קבענו, לפני מלחמת ששת הימים, ומיד לאחריה, כי תושב ערבי בארץ ישראל, אשר יבקש אזרחות ממדינתו, יקבלנה. על חיוב זה, הוספנו שני: מי שלא ירצה באזרחות, היא לא תיכפה עליו. שמנו לב, כי לאחרונה, נתקבל רעיון זה על דעתם של סופרים נכבדים וגורמים ציבוריים.
בחירה חופשית זו נקראת בלע"ז של המשפט הבינלאומי: אופציה. היא לא ניתנה לאוכלוסין בכל התקופות. היו ימים בהם, אם שטח מסוים עבר משלטונה של מדינה אחת לריבונותה של מדינה אחרת הוטלה האזרחות החדשה באורח אוטומטי, על כל האוכלוסיה. לא עוד. הדבר נחשב לעוול . בחוזי שלום רבים, לרבות אחר שתי המלחמות העולמיות, נקבע בסעיף מיוחד, כי לאוכלוסין תינתן אופציה לגבי האזרחות. מי שירצה, ישמור על האזרחות הקודמת, מי שיבחר באזרחות החדשה, יודיע על כך ויקבל אותה. מתן האפשרות לבחור בין שתי האזרחיות נחשב, בימינו, לא רק למעשה חיובי, אלא לחובה מוסרית, המוטלת על הריבון החדש.
כך הצענו לנהוג החל מיוני 1967. וכך נהגה ממשלת הליכוד הלאומי ביחס לתושבי ירושלים המזרחית. החלנו עליה את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה. לתושבים הערביים יש זכות לבקש את אזרחות ישראל. אבל לא כפינו עליהם את האזרחות. נשער בנפשנו, כי עם הכללת ירושלים המזרחית, כחוק, במדינת ישראל, אנו מצווים על כל תושביה להיות אזרחים. בקשר עם השערה זו שאלתי עיתונאי נכבד. האם עמיתו לא היה מיד מפרסם מאמר מחאה נגד הכפייה הבלתי נסבלת. התשובה לא איחרה לבוא. גם אני, אמר, הייתי כותב ומוחה. ובכן?... אם כפיית האזרחות היא עוול אל נעשה אותו. אם ההתאזרחות היא זכות אל נשלול אותה. המסקנה היא: בחירה חופשית בין שתי האזרחיות. יש לזכור כי גם על היהודי, השב לארץ ישראל, אין אנו כופין את האזרחות . חוק השבות, הצודק בייחודו, מכיר בזכותו של היהודי להיות לאזרח, עם הגיעו למולדת. אבל היהודי רשאי להודיע, כי אין הוא רוצה באזרחות ישראל והוא מעדיף לשמור על האזרחות הקבועה בדרכונו. רצונו ייעשה. והוא יהיה לתושב, לא –אזרח, עם כל הזכויות, זולת ההצבעה לכנסת. אי כפיית האזרחות היא, בכל המקרים, צודקת.
ארץ ישראל. יכולים אויבים מבחוץ לחרף ומתלוצצים מבית ללעוג, כאוות נפשם השוטמת, או הנבוכה, ואנו נשוב ונזכיר להם את דברי הנצח, מלפני אלפי שנים: והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם. והייתי לכם לאלוהים.
אין "אופציות" לגבי ארץ ישראל. אחוזת עולם היא לנו. אבל יש אופציה, לגבי האזרחות, בארץ ישראל.
מתוך מאמר עיתון, י"א כסלו התשל"ג, 17 בנובמבר 1972
ההשקפה הלאומית-ליברלית
הרומן חמישתם
הרומן חמישתם ויצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי
משנתו של בגין
פרופ' אלה בלפר על משנתו הלאומית-ליברלית של מנחם בגין לאור הגותו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי
דברי ימי ז'בוטינסקי
הרצאתו של הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, על חייו השקפתו הלאומית-ליברלית של זאב ז'בוטינסקי
