מאגר כתבי מנחם בגין

בארץ-ישראל שולטים הבריטים. הערבים מתקיפים אותנו. היהודים באירופה המזרחית, הצפונית והדרומית נלחצים מבחינה כלכלית החוצה. גדל דור צעיר, סטודנטים. גם כן פרולטרים. אין להם מה לעשות. הם מסיימים אוניברסיטאות, אינם נקלטים במשק. אנטישמיות חוליגאנית גוברת והולכת. באוניברסיטאות מכים יהודים, משליכים אותם מן המדרגות, דורשים מהם שהם ישבו בצד אחד של האולם – אינני זוכר, אם הם דרשו מצד שמאל או מצד ימין – צד שמאל; העיקר, מצד אחד, משפילים את כבודנו, הר געש והבריטים אינם נותנים ליהודים להכנס לארץ-ישראל. בא זאב ז'בוטינסקי ואומר אז ליהודים את הדבר הפשוט ביותר: פנוי, אווקואציה. אני יכול היום למסור לכם רשמים אישים. הייתי אז לידו, שמעתי את דבריו. קשה לכם לתאר, אילו קללות, אלו גידופים הומטרו על ראשו. אתם זוכרים את המחזה של איבסן "אויב העם"? – אותו מושג שהיה בימי סטאלין "אובליה", הרי הוא נלקח מאיבסן – "ודראנא רודא". זאב ז'בוטינסקי נקרא על ידי המנהיגים הרשמיים של עמנו "וראדנא רודא", משום שהוא אמר: אווקואציה של יהודים. אווקואציה זו לא היתה סיסמה; זו היתה מדיניות. הנה כך הוא הסביר אותה. כאשר גנראל רואה, שהצבא שלו עומד מסכנה של השמדה והוא נמצא בפינה מסויימת והארטילריה של האויב משיגה אותו, מה עושה אותו גנראל? הוא עושה אווקואציה של הצבא, כדי שלא יושמד. הנה אני אומר לכם, ככה הסביר ז'בוטינסקי. העם היהודי באירופה המזרחית, הצפונית והדרומית עומד בפני סכנת חיסול. כשאנחנו דורשים איפוא בעלי ברית ללחץ על השלטון הבריטי, שיפתח את שערי ארץ ישראל, לאמור – אין זו בעיה, כפי שאמר יצחק בצדק, של עליה סלקטיבית, של מבחנים בשביל מרכז רוחני, בשביל התיישבות יפה – כל זה טוב, אבל המדובר הוא בהמונים. בשבילם, האווקואציה, העליה לארץ ישראל, היא הצלה – כך טען, כך הסביר. אבל באיזו התנגדות הוא נתקל אז? ... אני חושב, שאנחנו יכולים לומר; ההסטוריה שפטה מי צדק – למהר, או ללכת באיטיות? היה צריך למהר, למהר מאד, באווקואציה, בפנוי מציל ובלחץ בלתי פוסק של כל העם היהודי להקים מדינה יהודית בעוד מועד. היא קמה בשנות ה-40 ואז כבר לא היתה לנו אלא שארית הכח. אנחנו ניתקנו ממרכז כוחנו. לו כל העם היהודי בשנות ה-30 היה נלחם למען מדינה יהודית, במקום שיתכחשו לרעיון הזה, היינו, יש יסוד לומר את זאת, מצילים כבר לא רק מאות אלפים, אלא גם מליונים. מצבו של כל עמנו היה אחר, לו היו שומעים בקולו של זאב ז'בוטינסקי – למהר, למהר מאד והקריאה הזו עדיין לא פסקה מלהיות אקטואלית. גם בימינו צריך למהר. הזמן הוא גורם חשוב להצלת יהודים, אבל אז, אני מדבר על זה בכאב עמוק מאד, את המתים כבר אי אפשר להחיות. עלינו לזכור, אנחנו הגענו למדינה יהודית. בדרך אליה אבד לנו שליש מן העם. אבידות שלא היו כמותן מאז נולדו עמים. זה בעצם, אפשר לומר, הכשלון ההסטורי של העם היהודי ושל הציונות, של כולנו.