מאגר כתבי מנחם בגין

במשך שבועות רבים, לקראת סיומה של שנת 1974, לפי ספירתם, נתקיימו ישיבות ממושכות, שבהן נדונה השאלה החשובה כיצד לבודד את סוריה הקיצונית, ובעיקר איך להפריד בינה ובין מצרים, בעלת ברית מן השעה 14.00, הזכורה לעד, של יום הכיפורים, הלא הוא ה-6 באוקטובר 1973. הדיונים היו מן הכמוסים ביותר. כל אלה שהשתתפו בהם אפילו לא העלו על דעתם לומר עליהם מלה אחת לחבריהם, או קרוביהם. פשיטא, מדובר לא רק בסוגיה מדינית בעלת חשיבות מיוחדת, אלא גם בתיכנון טאקטי ואסטרטגי. לא פחות ולא יותר: האם ביום פקודה יהיה עלינו ללחום בשתי חזיתות בו זמנית, כפי שאומרים מחדשי השפה בצבאנו, או נוכל להלום באוייב בכל עצמתנו בחזית אחת בלבד. כל שעה היא חשובה; יממה עוד יותר חשובה, ממש, על פי החשבון, פי עשרים וארבע. מספר ימים, עשויים או עלולים – הכל תלוי בנקודת המבט ובתוצאה האפשרית – להיות גורליים. מאחורי דלתות סגורות, מרופדות, שמענו על נושא זה ניתוחים מזהירים. המבינים אתם, רבותי, מה אנו יכולים להרוויח – המלה "רווח" היתה לאחת השגורות ביותר בימים אלה – אם נצליח לנטרל את מצרים מול אפשרות המלחמה עם סוריה בהחלט כדאי לנו לתת למצרים עוד שטח בסיני ובלבד להבטיח שהם לא ירוצו מיד עם הסורים לפתוח באש. אם אפילו נרוויח יומיים או שלושה ימים בלבד, הרי זה הישג, שאי אפשר כלל להפריז בערכו. ומהי האלטרנטיווה? שאלתו ה"מסורתית" של ד"ר קיסינג'ר הידהדה בחדרים שונים, השאלה, השאולה ממנו, הבאה לדחוק אל הקיר, רחמנא ליצלן, כל מי שאינו מקבל כניעה כמוצא יחיד במדיניות, חזרה ונשנתה בניתוחים המזהירים, מי רוצה מלחמה דו-חזיתית – שיקום ויאמר. האמת הפשוטה היא, שאיש אינו רוצה שום מלחמה בשום עשירית של שום חזית. אבל השאלה, הריטורית, שאינה מזמינה תשובה, עשתה סיבובים אין-ספור בחלל האוויר הדחוס. כאלה היו הדיונים, הסגורים בחותמת הסודיות העליונה. בבוקר עבות אחד שמנו עיננו לעמוד פנימי של עתון עברי וקראנו את עיקרו של הניתוח המדיני-אסטרטגי הזה, כאילו דובר בחילופי הדברים בין מטרניך לבין טלייראן בווינה המהוללת בשנת 1815. אין סוד. הכל כתוב, ונלמד, וידוע. כוונתנו, אומר מר רבין בפומבי, היא ליצור תנאים, על ידי הסדר נוסף עם מצרים, ולוא צבאי בלבד, כדי שנוכל ללוחם נגד הסורים, לפחות בימים הראשונים, הגורליים, בעוד מצרים עונד נוצרת נשקה. האם לא רצויה פשרה זו? שאלה חזקה. הצרה היא, שבאותו יום, או לכל המאוחר, למחרת היום, קראוה גם הסורים, גם המצרים, גם הרוסים גם הסעודים, גם העיראקים, גם האלז'ירים, ואפילו הכווייתים או האבו-דאבים. לאור הטאקטיקה הפרסומית של האסטרטגיה החשאית, התנהלו שיחות נוספות במשולש ירושלים – וואשינגטון – קאהיר.