מאגר כתבי מנחם בגין

בימים שהיו לילות שחורים, נפגשתי באנשים אשר חשבו את האמונה "למשפט קדום", אבל אחר לילות לבנים, וימים - לילות, כאשר לא היה להם עוד מבטח ולא נותרה נחמה, והושמדה התקוה, הם הם ה"אתאיסטים" בלע"ז – חסרי האמונה, הבוטחים בשכל האנושי הכל-יכול - כביכול שבו אל האמונה, כרעו ברך וקראו אל הכוח העליון, - אולי ירחם, אולי יציל.
יש להניח, כי במצב דומה נמצאת האנושות כולה. האדם בשכלו, מתנת המתנות של יוצרו, הגיע לגילוי סודות הטבע, שכתוצאה ממנו הוא יכול להשמיד את עצמו. והוא תוהה והוא שואל: מה ילד יום, מה יהיה עמי ועם ילדי. אין זו עוד בעיה של הקרבת קורבנות, של שעבוד ועינויים; אין זו שאלה של השמדת רבבות, אלפים, ואף מיליונים ועשרות מיליונים – לא- היום עומד האדם על פרשת הדרכים והוא תוהה, האם לא יהיה לו מקום ביקום? בגלל החשש הזה, בגלל אבדן הדרך, בגלל העלייה למגדל, המגיע השמימה, ממנה עלולה להתפתח רעת ההשמדה המוחלטת – שב האדם אל האמונה. בתקופת פצצת-העל אין לו ברירה אלא לשים מבטחו בעל השכל, ועל-השכל פירושו אמונה. אלו הן סבורני שתי הסיבות העיקריות שבגללן אנו רואים מקצה העולם ועד קצהו, במזרח הנאנק מרוב דיכוי, ובמערב הנאנח מרוב שפע, בגלוי ובנסתר - שיבת המונים אל האמונה... זהו חזיון מבורך. בדור הזה הוכח, כי אין סכנה גדולה, לאנושות ובייחוד לעמנו, מאשר חוסר הא-להים בלב. אין זאת אומרת שלא בוצעו פשעים באנושות בשם האמונה שסולפה ע"י האדם. אולם הוכח, כי בשתי ארצות: בארץ האחת, של ההגשמה הסוציאליסטית, ובמדינה השנייה של ההגשמה הפשיסטית במהדורתה האכזרית ביותר, הנאצית – בשתי המדינות האלו – בהן נעשה הנסיון של עקירת הא-להים, נעשו פשעים אשר כמותם לא היו מימי ג'ינגיס חאן, אף מימי נרון, וקליגולה ועד עצם היום הזה. אולם אין אמונה אלא שלמה. והאמונה השלמה משמעותה התחברות נפש האדם עם האמת, עם הטוב, עם הצודק, עם הישר.
האמונה השלמה, מחייבת אותנו מעל לכל, להתחברות נפשית עם האמת על ארץ אבותינו. היא בותרה, היא חולקה, היא פוצלה. ועלינו לשוב ולאחדה. אל יאמרו לנו, בגלל אמרתו של גמבטה, שהושמעה בתנאים אחרים ולגבי בעיה אחרת: מוטב להחריש מאשר לומר את האמת. לא, ידידים, שום דבר גדול לא הושג בשיטת "מהיכי- תיתי". כל דבר גדול הושג בתולדות האנושות, אף בהיסטוריה שלנו, בדרך השאיפה המתמדת והרצון המפולד. לכן, עלינו, על בית"ר ועל תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, בשם האמונה השלמה של ישראל, לשאת בקרב עמנו, ובקרב העמים, את האמת על הכורח באחודה מחדש של ארץ אבותינו. מבחינה זו חל, לפי הכרתי, מפנה יסודי בקשר עם מבצע סיני. אין אני מתכוון להצהרות הקיקיוניות, שבין לילה היו ובן לילה פרחו, "על יוטבת שחזרה להיות, אחר 1400 שנה, חלק ממלכות ישראל השלישית", כוונתי לעיר אבות, לחלק הדרומי של ארץ-ישראל. בעמוד החייל העברי בעזה, אמרו הכל בישראל - מלבד אלה המקבלים את הקו ממי שהצליח להשתלט על הבולשת הסובייטית – "הנה חלק משוחרר של המולדת". על אף הנטישה, הודעה זו איננה יכולה עוד להמחות מזיכרון אומה, מזיכרון הנוער, אף לא מזיכרונם ומזכרם של עמים. ואם עזה, בהיותה כבושה בידי האויב המצרי, הייתה ונשארה חלק של ארץ מולדתנו אשר שוחרר, בבוא היום, בהגיע אליו החייל העברי, - מה דינם של ירושלים, של חברון, של בית-לחם, של שדות הגלעד? בבעיית חידוש שלמותה של הארץ, כלולה הבעיה של אוכלוסייתה. אסור לנו, לבית"רים, לעצום עין מן הבעיה האתנית הזאת. כאשר יריבינו הצהירו, שעזה היא חלק משוחרר של המולדת, ידוע ידעו כי אין היא אלא מאוכלסת ערבים. מה ההבדל בין עזה המאוכלסת ערבים לבין בית לחם מאוכלסת הערבים? זו גם זו חלק של ארץ אבותינו. אולם עמוד נעמוד, בבוא היום, בפני הבעיה האתנית לא רק בעזה, לא רק בעיר דוד, אלא בכל ארץ-ישראל. ולכן עלינו לומר את האמת בשם אמונתנו השלמה. עמנו עומד בפני שתי אפשרויות: או ביתור המולדת, מלחמת מתמדת, שפך דם ללא קץ, סיום של מלחמת השמד בכל החזיתות. או התקדמות, בעיניים פקוחות, בלי לסכן את עצם קיומה של המדינה, - תוחלתנו, מבטח קיומנו – לקראת אחודה מחדש של ארץ ישראל על אוכלוסייתה. אנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, בשם אמונתנו השלמה, למען עמנו ואף למען שכנינו, למען הטוב והצודק, למען הישר ולמען השלום – אנו מציעים לבחור באפשרות השנייה והיא: ארץ ישראל השלמה כמדינה עברית לאומית במהותה, רבת עדות בהרכבה.