מאגר כתבי מנחם בגין

יש לשער, כי בעשר הבא יהיו באו"ם ק"ן חברים, אם לא למעלה מזה, ומעניין, כי איש אינו רואה עוד בריבוי המדינות תופעה ריאקציונית לעבר התבדלות והסתגרות לאומניות. נהפוך הוא. הכל משבחים את הקידמה האנושית האדירה, אשר בהפיכת מושבות למדינות. בצדק.

אולם כמה מן המדינות הוותיקות והחדשות, שהן עצמאיות כלפי חוץ, הן גם חפשיות מפנים? בכמה מהן הונהגה וקיימת בחירה חפשית, בין תכניות ומפלגות, חפשית באמת, לא רק מפחד אלא גם מלחץ ושיחוד? בכמה מהן ניתנה אפשרות, לא להלכה אלא למעשה, להחליף שלטון בפתק הבוחר? בכמה מהן מופיעה עתונות חפשית מהדרכה שלטונית, גלויה או סמויה? בכמה מהן מכובדת עצמאות המשפט ועליונותו? בכמה מהן מופעל, ללא סייג, העקרון הדמוקרטי הגדול של עליונות הרשות האזרחית הנבחרת על כוחותיה המוזייינים של המדינה?

אם נשתמש במבחנים אלה בלבד, שבלעדיהם, לכל הדעות אין מדינה דמוקרטית ואין האזרח בן-חורין, נגיע למסקנה, כי בעוד מספר המדינות גדל, קטן והולך מספר המדינות החופשיות. בארבע יבשות ישנם איים של חרות; מסביבן ומולם גועשים גלי הרודונות.

יש והרודנות קוראת לעצמה בשם דמוקרטיה: יש ושם זה אף ניתן לה במעין השאלה אדיבה. כך קם בימינו המושג המוזר של ,,דמוקרטיה חד-מפלגתית". הוא נולד דווקא בבית מדרשם של אלה, אשר בארצם שלהם לא היו משלימים עם משטר של מפלגה אחת. הם אומרים לנו, כי זוהי בעיה של בשלות, או בגרות, מדינית. מה לעשות, אם יש עמים שאינם מסוגלים עדיין לקיים בתוכם משטר דו או רב מפלגתי. שליטיהם אינם סובלים אופוזיציה; הם מתחילים בוויכוח אתה, וגומרים עמה בבית הסוהר. זה רע, כמובן, אבל... בהמשך ההסברה, שמענו על צירוף הסתירה של דמוקרטיה, כלומר שלטון של העם, עם מפלגה אחת, המקיימת שלטון על העם.

במשך זמן רב, טענו הדמוקרטוספקופיס הללו, כי לא דיקטאטורה אלא דמוקרטיה חד מפלגתית קיימת בגאנה, תחת שרביטו של אנקרומה. היום, כמובן, הם מכריזים עליו כעל רודן משתולל, שינוי טעמם בא עם ההפיכה הצבאית, שסילקה את השליט וניפצה את פסלו, ושוב פרדוכס של ימינו. צבא צריך לשרת; אסור שישלוט. אבל אם בארצות מסויימות משתלט הצבא, במידה זו או אחרת של אלימות, יש ומכריזים על השתלטות זו כצעד לקראת... הדמוקרטיה.