מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
דמוקרטיה
הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי
המשך קריאה
המורה, זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940, אבי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר. מתווה הדרך ומורהו הרוחני של מנחם בגין.
המשך קריאה
תרבות ואמנות
מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים
המשך קריאה
האלטלנה
בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא,
המשך קריאה
הסכמי השלום עם מצרים
הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במרץ 1979 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. ההסכם
המשך קריאה
בחירות
הבחירות הן יום חג לדמוקרטיה, משום שהן מימוש של העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת התפיסה והשיטה הדמוקרטית. אך הבחירות אינן המימוש
המשך קריאה
ירושלים
"על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע
המשך קריאה
הרשות השופטת
מנחם בגין האמין כי שמירה על עליונות המשפט היא תנאי הכרחי להבטחת חירותו של היחיד במסגרת המדינה. לאורך שירותו הציבורי, הן כיו"ר
המשך קריאה
המרד בשלטון הבריטי
ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של
המשך קריאה
הציטוט היומי
בטרם לדת חוק, כמוץ עבר יום, ואזי יתווסף לספר החוקים דף, אשר, שאם לדבר בלשון ההפחתה, לא יוסיף לו כבוד. החוק הזה על סעיפו הראשון, והוא נפשו, הורתו בקפריזה ולידתו בקנוניה. ידוע לכל חברי הכנסת, או כמעט לכולם, כי גם שותפיה של מפא״י לבם מלא ספקות כרמון, לפחות ביחס לצורך בחוק הזה, אבל נכבלו ידיהם בהסכם והם אינם יכולים עוד לחזור ממנו. הסעיף הראשון של הצעת החוק קובע כי שר ישא באחריות בפני הממשלה על הצבעתו במליאת הכנסת ועל הצבעת הסיעה עליה הוא נמנה. פירוש הדבר - הפיכת היוצרות מבחינת משטר פרלמנטרי, אם לא טוטאליטרית, הרי טוטאלית, כי במשטר פרלמנטרי הממשלה נושאת באחריות משותפת בפני הפרלמנט. לא להיפך. הכלל הגדול הזה נקבע אצלנו בסעיף 11. האם הוא מבטל את האחריות המיוחדת האינדיבידואלית של כל חבר בממשלה בפני הכנסת? התשובה לשאלה זאת, מן הדין שתהא שלילית. אמנם ישנן חוקות בהן במפורש כתוב שהאחריות המשותפת של ממשלה בפני הפרלמנט אינה גורעת מאחריותו של כל חבר בממשלה בפני בית המחוקקים. אבל אם אצלנו הכלל הזה לא נקבע במפורש, הוא בכל זאת נקבע בעקיפין. בסעיף 11 פיסקה ב, נאמר: (זוהי הצהרת האמונים של כל חבר ממשלה) ,,אני מתחייב, כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ולקיים את החלטות הכנסת״. המהות של ההתחייבות הזאת היא, שכל חבר ממשלה בתור שכזה מתחייב באחריות בפני הכנסת בפעולתו, מבחינת שמירת האמונים למדינה, וגם במישרין מבחינת קיום החלטות הכנסת. ישנו סעיף שני בחוק המעבר, הנובע מתיקונו בשנת תשי״ט, הבא אף הוא בעקיפין לקבוע אחריות אינדיבידואלית של חבר ממשלה בפני הכנסת, וזה לשונו: ,,מינוי של סגן שר לא יגרע מאחריותו של חבר הממשלה לפעולות משרדו, ולא מחלקו באחריות המשותפת של הממשלה״. במלים אחרות, אמנם סעיף 11, העיקרי, קבע שהממשלה כולה נושאת באחריות משותפת לפעולותיה בפני הכנסת, אבל יש גם לכל חבר בממשלה חלק משלו באותה האחריות. כך היה עד עתה, על־פי הכללים הגדולים בכל משטר פרלמנטרי. מעתה, בהתקבל הסעיף הזה, נקבעת הלכה שחבר ממשלה אחראי בפני הממשלה ראשית. על הצבעתו בכנסת, ושנית, על הצבעת חבריו לסיעה. כך נעשים השרים בבחינת בני ערובה להצבעת חבריהם במליאת הכנסת. ומאחר שהממשלה נתמכת כרגיל על ידי הרוב, והרוב מורכב, ככנסת כולה, מסיעות, יוצא שעל ידי חברי הממשלה, והטלת אחריות עליהם על הצבעת חבריהם לסיעות, לא הממשלה נושאת באחריות בפני הכנסת, אלא הכנסת נושאת באחריות כלפי הממשלה. לא הממשלה מתחייבת, או כל חבר בה, לקיים את החלטות הכנסת אלא הכנסת מחוייבת על-פי חוק לקיים את החלטות הממשלה. יש אומרים כי הפיכה זאת במושגים היסודיים במשטר הפרלמנטרי, דרושה לנו, אף הכרחית, משום שאצלנו ראש הממשלה איננו זכאי לפטר חבר בממשלתו; ואילו באנגליה למשל, הוא המחליט. הוא יכול לקרוא לשר ולומר לו: אני מבקש ממך, כי תשים את תיקך, ואז כמובן השר הזה מתפטר. בתיאוריה הזאת, אם היא מושמעת מעל במת הכנסת, יש במקרה הטוב ביותר בורות, ובמקרה הרע ביותר אחיזת עיניים. אין זה נכון שראש ממשלה בבריטניה מפטר כל שר בממשלתו. הוא מפטר שר הנמנה על מפלגתו של ראש הממשלה. האם אצלנו לא קרה כדבר הזה ? באחד הימים עלה על הבמה ראש הממשלה, והודיע כי הוא בטוח שכל העם בישראל שמע בצער על החלטתו של שר החוץ לשעבר, מר שרת, להתפטר מהממשלה. מי גרם לצער הזה לעם היהודי? זה שבישר אותו בכנסת. בוודאי קרא לו, ואמר לו - לא היינו - בסוד השיחה - מה שאמר לו, ומר שרת הניח את תיקו. וזה מתקבל על הדעת. לא לנו לשפוט.
מתוך מאמר עיתון, ה' סיון התשכ"ב, 7 ביוני 1962
ההשקפה הלאומית-ליברלית
הרומן חמישתם
הרומן חמישתם ויצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי
משנתו של בגין
פרופ' אלה בלפר על משנתו הלאומית-ליברלית של מנחם בגין לאור הגותו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי
דברי ימי ז'בוטינסקי
הרצאתו של הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, על חייו השקפתו הלאומית-ליברלית של זאב ז'בוטינסקי
