מאגר כתבי מנחם בגין

יבוא מר תלמי ויאמר: שר הבטחון הזה הוא היחיד שצריך ללכת. זה מוסר ציבורי? זו האחריות? לא רק על-פי כללי דמוקראטיה פארלאמנטארית, אלא על-פי העובדות הידועות, הנחרצות והכתובות בדו״ח של ועדת-אגרנט. וסגן ראש הממשלה ושר החינוך אומר: צריך לדעת מי אחראי פחות ומי יותר. והוא לא השתתף בהתייעצות הצבאית-המדינית, התייעצות "המטבח" הגורלית, אשר בקלות-דעת ללא שיעור החליטה לחכות עם דיון ממשלתי עוד חמישה ימים? והשר בלי תיק מר גלילי ירחץ בנקיון כפיים ויאמר שאם שר הבטחון לא יתפטר הוא, מר גלילי, יתפטר? היכן היה עד 3 באוקטובר? אני יודע שהוא רגיל לתת עצות רבות לראש הממשלה. מנסיוני אני יודע את זה. היכן היה היועץ הנכבד הזה ב-3 באוקטובר? הוא לא חלק על הערכתו של בא-כוח אמ״ן. גם הוא הסכים שיש זמן לדון בממשלה על סוגיה זו ב-7 באוקטובר. זו האחריות הכתובה, הברורה, אבל היא לא מסתכמת ואיננה נגמרת בארבעת השרים הללו. יש ממשלה. השרים יושבים מסביב לשולחן הזה. אלה שהיו בממשלה, אתם ידעתם במשך שלוש שנים תמימות שבקבוצת שרים מצומצמת מתקבלות ההחלטות החשובות ביותר בעניינים מדיניים ובטחוניים. עם מצב זה השלמתם. אינני רוצה להשתמש היום במלים חריפות. יכולתי למצוא אותן גם במלון פארלאמנטארי, אבל די אם זאת אומר: חברי ממשלה המשלימים עם ביטול סמכותם הקובעת, המכרעת, ונטילת סמכותם על-ידי קבוצת שרים מצומצמת, אינם יכולים, בשום פנים ואופן, לטעון שהואיל ולא ידעו הם אינם נושאים באחריות. נושאים גם נושאים. נכון, הממשלה כולה. כמה פעמים אמרנו כולנו שקיים כלל דמוקראטי גדול של עליונות הרשות האזרחית הנבחרת על כוחותיה המזויינים של המדינה. לעליונות תטענו ולאחריות לא תבואו? מה היתה אצלנו עד מלחמת יום-הכיפורים? דיקטאטורה צבאית? הרמטכ״ל קבע את ההחלטות? הרי לפני שבועות מספר כל הממשלה כולה הזדהתה לחלוטין בפיה של ראש הממשלה עם הרמטכ״ל. ואף זאת אני מוכן לומר מנסיוני: הרמטכ״ל מקבל החלטות הממשלה ומבצע אותן. שלוש שנים התבוננתי ביחסים שבין הרמטכ״ל ובין הממשלה. לא קרה מקרה שהרמטכ״ל יעשה משהו על דעת עצמו; אפילו לא אחד. ואני בטוח שכך קרה עם הרמטכ״ל בר-לב כשאני הייתי חבר הממשלה, עם הרמטכ״ל רבין באותה תקופה, וכך בוודאי היה גם עם הרמטכ״ל דוד אלעזר. ואתם בעצמכם לא תאמרו: אם כך — האחריות העליונה, האמיתית, המוסרית, המדינית, הפארלאמנטארית חלה על הממשלה כולה? עד היום לא אמרתם את זאת. גם כאשר הגברת מאיר החליטה להתפטר — היא הסבירה את התפטרותה ב״תסיסה בציבור״, במפלגתה, באופוזיציה. זאת הסיבה להתפטרות, ולא הדו״ח של ועדת-אגרנט, כפי שממצאיו העובדתיים מונחים לפניכם? כך תחנכו את הציבור, את הדור הצעיר? זאת דמוקראטיה פארלאמנטארית? זאת אחריות ממשלתית? זאת עליונות הרשות האזרחית הנבחרת על הצבא? על רקע המאורעות הנוראים האלה, בעקבות נטילת סמכות ממשלתית שלא כדין — בלעז קוראים לזה -usurpation of power— על-ידי קבוצת שרים מצומצמת, נביט לעתיד. אני סובר שאם יש ממשלה רחבה, טוב ליצור בתוכה מה שנקרא בלעז קאבינט מצומצם. יש דבר כזה בארץ דמוקראטית כמו אנגליה. את זוכרת, גברתי ראש הממשלה, לאחר פטירתו של לוי אשכול זכרונו לברכה, ולאחר שאת קיבלת לידיך את ראשות הממשלה והצעת לחדש את ממשלת הליכוד הלאומי קיימנו שיחה, ואני סיפרתי לך על ישיבה אחת של הממשלה שבה נדונה אימרה מסויימת של שר הבטחון לגבי ראש הממשלה ושר האוצר, אימרה שהוא אחרי זמן-מה הביע את צערו עליה, וזה סוף פסוק. אני השתתפתי בדיון ההוא בממשלה, ואמרתי כך: במשטר פארלאמנטארי ראש הממשלה הוא ראשון-בין-שווים. מה פירוש הכלל הזה? הוא צריך להתייחס לחברי הממשלה כאל שווים, והם אליו — כאל ראשון. צר לי לומר: את לא נהגת כ-primus inter pares. היו אצלך שרים שווים יותר, ושרים שווים פחות, מבחינת קבלת החלטות בענייני היסוד של חיינו הלאומיים. אבל באנגליה יש הבדל כזה. יש קאבינט, ויש ממשלה רחבה, ורוב חבריה אינם בקאבינט. כל זה על-פי סמכות כדין. מן המפורסמות, כל ילד בבריטניה יודע שכך מתנהלים ענייני עמו. אדרבה, נחשוב כולנו איך למנוע אסון כזה בעתיד. יקום קאבינט בתוך ממשלת ישראל — תשעה חברים, אחד-עשר חברים; אפשר לקרוא לו בעברית ״לשכה״; אפשר להשתמש במושג ״ועדה לענייני מדיניות ובטחון״. ולוועדה הזאת תימסר הסמכות לדון ולהחליט בעניינים פוליטיים וצבאיים. כחוק, כדין, על-פי החלטת הממשלה. ועדה כזאת היתה צריכה להתכנס בכל יום א׳ בבוקר; הממשלה כולה — בכל יום ב׳. היא היתה מדווחת לממשלה על החלטותיה. באין עירעור — מבוצעות. אם, נניח, שליש מן החברים מערער — ביום ב' הממשלה תכריע. זהו סדר ממלכתי. אז יידעו הכל איך, כיצד, היכן, על-ידי מי מתקבלות החלטות. אבל מטבח כזה, התייעצות צבאית מדינית כזאת, סגורה, נעולה, וכל שאר חברי הממשלה אינם יודעים אפילו אולי על קיומה, בוודאי לא על סיכומיה? זה סדר ממלכתי? מורי ורבותי חברי הכנסת מן המערך, תשקלו גם אתם את ההצעה הזאת. לנגד עיניכם הומט אסון על עם ישראל על-ידי אי-סדר ממלכתי כזה. ונשקול יחד, ונמנע אסונות כאלה בעתיד. אני מציע שנלך לבחירות חדשות.