מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
דמוקרטיה
הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי
המשך קריאה
המורה, זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940, אבי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר. מתווה הדרך ומורהו הרוחני של מנחם בגין.
המשך קריאה
תרבות ואמנות
מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים
המשך קריאה
האלטלנה
בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא,
המשך קריאה
הסכמי השלום עם מצרים
הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במרץ 1979 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. ההסכם
המשך קריאה
בחירות
הבחירות הן יום חג לדמוקרטיה, משום שהן מימוש של העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת התפיסה והשיטה הדמוקרטית. אך הבחירות אינן המימוש
המשך קריאה
ירושלים
"על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע
המשך קריאה
הרשות השופטת
מנחם בגין האמין כי שמירה על עליונות המשפט היא תנאי הכרחי להבטחת חירותו של היחיד במסגרת המדינה. לאורך שירותו הציבורי, הן כיו"ר
המשך קריאה
המרד בשלטון הבריטי
ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של
המשך קריאה
הציטוט היומי
שמות הפועל והתואר, הגזורים מן המלה שקר אסורים לשמוש בפרלמנט הבריטי, ,חבריו, המחולקים בין השאר לנכבדים ולמאד נכבדים אך כולם, כמובן, נכבדים, מבקשים,לתקופותיהם תחליפים נאים, או נאותים, לשמות הללו. אחד המפורסמים בהם הוא זה, בו השתמש בנעוריו ווינסטון צ׳רצ'יל. אינני זוכר עוד, האם הוא היה אז חבר המפלגה הליברלית אליה עבר מסיעת השמרנים, או חבר המפלגה השמרנית. אליה שב מסיעת הליברלים. אך ברור לי, כי הוא היה עדיין איש צעיר, משמע שהמאורע הפרלמנטרי התרחש לפני שנים רבות. באחד הימים ההם, קם צ׳רצ׳יל ממושבו ואמר בערך כך: - סבורני, שלא אטעה אם אומר, כי החבר הנכבד (או אולי מאד) ממול חטא בדבריו ב- terminological inexactitude או בשפת עבר, באי־ דיוק מונחי. היש לנוד לתחליפיות תיאורית זו, או מוטב להתפעל ממנה? יתכן, כי כבר בימי נעוריו של צ׳רצ׳יל, או בוודאי בימינו, נמצאו אנשים, המוכנים ללגלג על המשחק הזה במה שהם מכנים עדינות מלאכותית. מדוע, הם שואלים, לא לקרוא לאת קרדום, או, במלים אחרות, לא לומר לאדם, גם בשבתו בבית נבחרים, כי, בכל הפשטות, שקר יצא מפיו? הפשטות המהוללת הזאת. הייתי מציע דווקא ממנה לא להתפעל, אלא להשתדל לגבור עליה. כי אולי במידת הקירבה. אליה, או התרחקות ממנה, צפון ההבדל, לאו דווקא החיצוני, בין בן תרבות לבין בן פראות. ואם לא יהיה הבדל טרמינולוגי בין בית הנבחרים לבין בית מרזח, עלול העם כולו להתמרזח, לא רק בדיבורו, אלא גם בנוהגו ובמעשיו. עדינות, הנראית מעושה, עדיפה מגסות, הנחשבת לפשטות. דור דור ותחליפיו המונחיים. לאחרונה היו בפרלמנט הבריטי חילופי דברים, אופיינים לא לו, שבעקבותיהם נולד במקום - שקר חדש. ומעשה שהיה כך היה. החבר הנכבד, מר מיכאל פוט, הזכור לנו, לאו דווקא לרעה, מימי בווין, אחיו של מר, או סר, היו פוט, מושלה האחרון של קפריסין, בטרם תהיה לריפובליקה עצמאית, קם ושאל את ראש הממשלה, האם הנאום, אשר המיניסטר בלי תיק (לא אלמוגי, מילס) נשא ביום ה־14 במרץ על עתידה של תעשיית הפלדה, משקף את עמדת הממשלה. קם מר הרולד מק־מילן והשיב לקול צחוקם הרשום, כפי הנראה של תומכיו, כי המיניסטר בלי תיק לא נשא נאום ב־14 במרץ. בעבור הצחוק, שב וקם מר פוט והיקשה, על ראש הממשלה, האם לא הובא לתשומת לבו דין וחשבון של עתונים רבים מן ה,,טיימס" למטה, או למעלה (צחוק), לפיו המיניסטר בלא תיק נשא נאום על תעשיית הפלדה בפגישה סודית של חברי הפרלמנט השמרניים? בחלק הראשון של תשובתו השניה בקש ראש הממשלה את השואל להפנות. שאילתא בכתב לשר האוצר או לשר הכוח, אבל בחלקה השני, אמר כהאי לישנא: זו היתה פגישה — אם החבר הנכבד יכול לשוב ולזכור את הימים בהם עדיין היה חבר מפלגה (רמז לכך כי מיכאל פוט גורש מסיעת הלייבור מחמת מרדנותו נגד הנהגתה) - שצורתה אינה בלתי שכיחה בבית הנבחרים ולמעשר. היא חלק של החיים הפרלמנטריים. הנפגע הקשיב, כפי הנראה, היטיב ותפס את נקודת התורפה בתשובה. הוא קם ושאל את ראש הממשלה,,בפשטות" האם הוא לא אמר, בתשובתו הראשונה״. כי המיניסטר בלי תיק לא נשא כלל נאום באותו תאריך? האם לא שקר לבית הנבחרים בתשובתו הראשונה? לאחר הצגת השאלה, בנוסח בלתי מקובל זה, התגלגלו חילופי הדברים ככדור שלג. ראש הממשלה, בהוסיפו לכנות־את מי שהאשימו, הפעם במפורש, בשקר, החבר הנכבד, טען, כי לו חבר נכבד אחר היה משתמש בבטויים כאלה, הוא לא היח משיב לו כלל, אבל לגבי חבר נכבד זה אין צריך לנקוט עמדה כזו, משום כך הוא מוסיף להבהיר, כי לורד מילס (זהו האלמוגי הבריטי) השתתף באסיפה פרטית, או סגורה. אסיפות כאלו מתקיימות לעתים תכופות משני צדי הבית והחבר הנכבד בוודאי השתתף ברבות מהן, כאשר מפלגת הלייבור היתה בשלטון. מר פוט! למה אדוני שקר בענין זה? נר מקמילן! לורד מילס לא נשא שום נאום. הוא השתתף באסיפה פרטית, בה בוודאי נמסרה הודעה, הוא לא השמיע שום נאום פומבי באותה הזדמנות. אז קם חבר נכבד אחר, ששמו הוא ארוך כדי להעתיקו, והיפנה את תשומת לבו של היושב ראש, הקרוי דובר, כי החבר הנכבד השתמש במלה ,,שקר" האם אין לקרוא לו לחזור בו מביטוי זה? היושב ראש התעורר מיד מתרדמתו, או יצא משלוותו, ואמר, כי מחובתו לדרוש מאת החבר הנכבד לחזור בו והוא (הספיקר) עושה כן. רק אז התעוררו תומכיו של ראש הממשלה וקראו במקהלה את אשר היושב ראש אמר בכל מתינות־כבוד־ הכס. אך מיכאל פוט הוא עקשן, כידוע גם ללא־אנגלים, העוקבים אחר פעולתו הציבורית. הוא אמר בתחילה, כי מצבו קשה. הנה אמד ראש הממשלה, בתשובתו הראשונה, כי המיניסטר בלי תיק לא נשא נאום על תעשיית הפלדה, ואילו לאחר מכן הוא אישר בפני הבית, בי לורד מילס כן נשא נאום, גער בו היושב ראש, בלי, יש לשער הרמת קול, לאמור: זה באמת לא בסדר. חובתי דורשת ממני לדרוש מאת החבר הנכבד לחזור בו, עשיתי כן. חוששני, כי זוהי בעיה של לקיחת בטוי בחזרה, לא של התדיינות. ויקם החבר הנכבד ויאמר, הפעם בלי התדיינות, אך בכל זאת... כי גם חובתו שלו דורשת ממנו לחזור בו והוא מצטער על שעליו לעשות כן. הוא מצדו חושש, כי הבית צריך לדון בפרשה מבחינת מהותה. אחד הדברים האלה, עוד הוסי, ראש הממשלה להסביר, במידה של קושי, אם לא של עיקשות, את הבדל בין נאום פומבי לבין הודעה באסיפה סגורה, ואילו חברים נכבדים אחרים, עוררו איש ביחס ליריבו, שאלות לסדר ובעיות מהותיות. עד שקם אחד מתומכיו של מר פוט, אף הוא ממגורשי הלייבור, הידוע בלשונו החריפה ושאל את היושב ראש: לאור הוראותו של אדוני ביחס למלה ,,שקר", האם היה זה בסדר, לו מר פוט היה אומר, כי זוהי סתירה שאין לישבה? ויהי צחוק בבית. החברים הנכבדים, ואולי אף הנכבדים מאד, שמחו על מציאת תחליף חדש למלה האסורה. אבל ראש הממשלה עצמו התייחס ברצינות, הראויה למשרתו, לתקרית הזאת. וממקום מושבו נמסרה בשעות הלילה הסברה דחופה, לפיה הוא לא הספיק, או נמנע ממנו, לומר לבית, כי לורד מילס לא נשא נאום באסיפה הסגורה של החברים, אלא אך השיב לשאלותיהם. בהודעה רשמית זו היתה התנצלות עקיפה, אך ברורה לחלוטין, על אשר היתה, בתשובתו הראשונה ובהסברים שבאו בעקבותיה, מידה כלשהי של אי דיוק. כזהו היחס במדינה דמוקרטית, של נושא המשרה לבית הנבחרים, ואפילו לחבר בודד בו, המציג שאלות מציקות. ומשקראתי על כך, לא יכולתי שלא לשאול את עצמי, אף מתוך הסתכנות באי קבלת תשובה, כמה התנצלויות ישירות, ישירות או עקיפות, יומיות או ליליות, היו צריכות לבוא ממקום מושבו של ראש ממשלה אחר, לו הוא חש, מתוך יחס כבוד לבית הנבחרים, את הצרך לתקן את רישומם של כל אי הדיוקים המונחיים, או הסתירות שאין לישבן, אשר הוא הספיק להשמיע, לעתים בלווי גידופים, מעל במתו... שם אין רוב, יהיה אשר יהיה, מוכן לוותר על מעמדו של בית הנבחרים בתור שכזה, כלומר על כל חלקיו. שם אין מתביישים בכך, כי ישנה אופוזיציה, היכולה להאשים את ראש הממשלה בסתירה בדבריו שאין לישבה, גם אם אין היא זכאית, כפי שהוא אינו זכאי, להשמיע את המלה, אשר גם באנגלית היא תלת אותית; שם אין מנסים להסתיר מעיני אורח את העובדא, כי ישנה אופוזיציה השואפת להמיר את הממשלה בטובה ממנה לפי דעתה של האופוזיציה, לא של הממשלה. נהפוך הוא. שם מתגאים בעובדא הזאת ומתפארים במוסד הזה. אין פלא אם ישנה הוכחה, לא מוצהרת אלא ממשית, כי במדינה מסויימת יש חרות מדינית ושלטון עם, הנובע ממנה והנשען עליה; כי אין בה לא טוטאליטריות ולא נטייה להשליטה – זוהי ההוכחה אם לא היחידה, הרי המכרעת.
מתוך מאמר עיתון, כ"ד אדר ב' התשכ"ב, 30 במרץ 1962
ההשקפה הלאומית-ליברלית
הרומן חמישתם
הרומן חמישתם ויצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי
משנתו של בגין
פרופ' אלה בלפר על משנתו הלאומית-ליברלית של מנחם בגין לאור הגותו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי
דברי ימי ז'בוטינסקי
הרצאתו של הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, על חייו השקפתו הלאומית-ליברלית של זאב ז'בוטינסקי
