בגין טוען שמאחר ומלך ירדן לא מוכן לשבת למו"מ עם ישראל בלא התחייבות מקודמת שישראל תוותר על יהודה ושומרון, אין 'אופציה ירדנית' שכן ויתור כזה יחייב הקמת מדינה פלשתינית, שרוב הבית מתנגד לה. בגין מציין שירדן פועלת עם עיראק, ומאפשרת לה להעביר נשק בשטחה לצורך תקיפות באיראן. ולכן אין 'אופציה ירדנית' כל עוד לירדן יש גב עיראקי.
בגין מצהיר שלא ישתף פעולה עם 'ועדת ההתנחלויות', לפי דרישתה של מועצת הבטחון, מאחר ורוב המדינות החברות בוועדה לא מקיימות יחסים דיפלומטים עם ישראל. בגין מציין שלא יסכים לדרישת הוועדה להרוס אתרים ובתי כנסת בירושלים, וכי רק עכשיו כשירושלים בריבונות ישראל יש גישה חפשית לאתרים הקדושים בה. בגין מציין שעל פי ההסכם עם מצרים אין חובה להפסיק להקים התנחלויות, אלא לתקופה של שלושה חודשים שנגמר כבר בשנת 1978. בגין משבי לחברת הכנסת ג. כהן שלא יתפטר מאחר והכנסת הביעה אמון בממשלתו, ועד שישתנה מצב זה, לא תתפטר הממשלה.
בנאום זה, ראש הממשלה מנחם בגין מתייחס למצב הבינלאומי המתוח על רקע שני אירועים מרכזיים: המהפכה האסלאמית באיראן, שהובילה למשבר בני הערובה האמריקנים בטהראן, והפלישה הסובייטית לאפגניסטאן. בגין מביע הזדהות עם העם האמריקני, מדגיש את הסכנות הנשקפות מארגון אש"ף, ומגנה את התוקפנות הסובייטית. הוא קושר את האירועים הללו למצב במזרח התיכון, תוך דגש על האיום שמציבים גורמים כמו אש"ף והשפעת ברית המועצות באזור. בנוסף, בגין מדווח על התקדמות ביחסי השלום עם מצרים, תוך פירוט ההסכמות עם הנשיא סאדאת בנוגע לנורמליזציה דיפלומטית ומעברי גבול, ומציג את האתגרים במשא ומתן על האוטונומיה ביהודה, שומרון ועזה. הנאום משקף את עמדת ישראל כמדינה הניצבת מול אתגרים בינלאומיים ואזוריים, תוך מחויבות להסכם השלום עם מצרים ולשמירה על האינטרסים הלאומיים
בגין טוען שאין אמת בטענות כאילו חלוקת ירושלים עומדת לדיון, ולמעשה על סעיף זה כמעט התפוצץ המו"מ בקמפ-דיוויד. בגין מבהיר כי האוטונומיה לערביי יהודה שומרון ועזה, לא מהווה הסכמה למדינה פלשתינאית, כי ישראל הדגישה שהריבונות שלה תשאר בשטחים אלה על מנת לשמור על בטחונה.
בגין מגיב לדבריו של חבר הכנסת עמית, וטוען שהממשלה לא שוקטת בנוגע לאירועים בעולם היכולים לסכן את ישראל. בגין מציין שלא ניתן להגיד שהשלום שנחתם עם מצרים הוא רופף, כי יש עדיין שיחות והתקדמות בנוגע לערביי ישראל, ויש 'נירמול' ביחסים בין המדינות. בגין טוען שהיחס של האו"ם כלפי ההסכם מפתיע, שכן זה ארגון שאמור לגנות מלחמה דווקא מגנה את השלום. בגין טוען שלמרות טענות האו"ם כלפי הציונות, ראינו מה קורה לעם הזה בלי מדינה, וכמו בעבר, גם על האירועים האחרונים המדינה נתגבר.
