הישיבה המאתיים-ותשעים-ושבע של הכנסת התשיעית יום רביעי, כ"ז טבת תש"ם 16 ינואר 1980 – הודעת הממשלה על המצב המדיני, ותשובתו לאחר הדיון

ראש-הממשלה מ. בגין:

גברתי היושבת-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, שני מאורעות מאפילים על המצב הבין-לאומי וגורמים להחמרתו המתמדת. האחד, שמו המהפכה האיסלאמית. אני מעדיף שלא לעמוד על כל תופעותיה, אבל אסור שלא להזכיר את הזוועה של תפיסת הנציגים הדיפלומאטיים של ארצות-הברית בטהראן והפיכתם לבני-ערובה עצורים. חוקים, משפטים ומנהגים שהיו מקודשים במשך דורות, בעתות מלחמה כמו בזמן שלום. נרמסים ברגל גאווה. אירגון האומות המאוחדות, כידוע, משותק לחלוטין.

אנחנו, אזרחי ישראל, מנוסים בכגון אלה אולי יותר מעמים אחרים. אנו יודעים מה היא תפיסת בני- ערובה, מה הצער המוטל על בני המשפחות שלהם ומת הסבל שהוא מנת-חלקו של העם כולו, שהעצורים בני-הערובה הם בניו. לכן באתי לומר בשם הממשלה — ואני בטוח שגם בשם הרוב המכריע של חברי הכנסת — כי עמנו משתתף ברגשותיו של העם האמריקני, מבין לרוחו של נשיאו, מבין את צערו של כל אזרח בארצות-הברית על מה שאירע לנציגי ארצו הגדולה בטהראן, ואנו מייחלים בכל לבנו שקרוב יהיה היום והאנשים הסובלים בטהראן, בני-הערובה האמריקנים, ישוחררו וישובו שלמים ובריאים אל משפחותיהם.

עניין מיוחד שלו נשים לב לא רק מבחינה אנושית

— ושום דבר אנושי איני זר לנו, כפי שאמר הרצל

— אלא גם מבחינתנו שלנו: דוברו של אותו אירגון מרצחים המתקרא .P.L.O‏ הודיע: ״המהפכה האיסלאמית היא אחות למהפכה הפלשתינאית. ברית קיימת בינינו שלא תנותק״. אנחנו את האמת על האויב ידענו כל השנים. הבינונו וגם הסברנו שיש לו שאיפה אחת, והיא להרוס את מדינתנו, אף להשמיד את עמנו; אבל עתה עלינו להביע את התקווה כי גם אחרים ורבים בחלקי תבל שונים, לאחר ששמעו את המלים המפורשות האלו על ברית בין שתי תופעות של שנאה עיוורת, תהומית, יבינו ויעריכו בפני מה אנו עומדים, בפני איזה אויב אנו ניצבים.

הזעזוע השני העובר בימים אלה על העולם קשור בפלישה הסובייטית לאפגאניסטאן. אין ספק שזה אחד המאורעות החמורים בתקופתנו. לפנינו עובדה של עם עתיק שנלחם תמיד על עצמאותו וקיים אותה, ולתוך ארצו פלשו עשרות אלפי חיילים זרים עם אלפי טאנקים, תותחים, טילים ועוד. זוהי תוקפנות ישירה אשר שום דבר בעולם איני יכול להצדיקה. אמנם גם אחר הדיון באירגון האומות המאוחדות מוסקבה מיתממת, טוענת שהיא נענתה לקריאתו של בעל-ברית. אוי לקריאה הזאת ולהיענות, אם מייד לאחר ביצוע הפלישה בעל-הברית, ששמו אמין, יחד עם בני משפחתו, הוצאו להורג.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

זה פשוט לא נכון. כל הטיעון הזה הוא סילוף גמור.

(קריאה: מי מסר את האינפורמאציה ?)

(חברי-הכנסת ת. טובי ומ. וילנר קוראים קריאת- ביניים)

היו"ר ח. גרוסמן:

חברי הכנסת, חבר-הכנסת וילנר.

(חבר-הכנסת פ. גרופר קורא קריאת-ביניים)

חברי הכנסת, אל תפריעו לראש הממשלה. אתם מפריעים.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אין זו פלישה. איזו פלישה ? עזרה — כן.

היו"ר ח. גרוסמן:

חברי הכנסת, אתם עונים. אין זה נחוץ.

(קריאה: סייע.)

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

כן, סיוע נכון.

היו"ר ח. גרוסמן:

חברי הכנסת, אתם יושבים כל כך קרוב ואתם יכולים לדבר ביניכם בשקט.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

שתים-עשרה שנה נמשך כאן הכיבוש. על זה תדברו, על כיבוש של שתים-עשרה שנה - - -

היו"ר ח. גרוסמן :

חבר-הכנסת טובי, חבר-הכנסת טובי, אני מעירה לך ואתה בשלך. בבקשה.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

זה באמת מגוחך. יש כיבוש - - -  

היו"ר ח. גרוסמן:

אני מבקשת ממך, תהיה לך רשות הדיבור ותאמר מה שתרצה. חבר-הכנסת וילנר, כשתהיה לך רשות הדיבור אגן עליך שלא יפריעו לך ואבקש ממך עכשיו לא להפריע לאחרים,

ראש-הממשלה מ. בגין:

גברתי היושבת-ראש, ההפרעה המיוחדת הזאת אינה מפריעה לי, אבל כל חברי הכנסת יסכימו אתי שאיש מאתנו לא     - - - לחבר-הכנסת וילנר.

היו"ר ח. גרוסמן:

אדוני ראש הממשלה, אין שומעים.

(קריאה: אין מה לשמוע.)

(חבר-הכנסת מ. דקל קורא קריאת-ביניים)

היו"ר ח. גרוסמן:

מדוע אתם מפריעים לראש הממשלה ? חבר-הכנסת דקל, מדוע אתה מפריע לראש הממשלה ?

(קריאה: הוא נזכר מאוחר.)

ראש-הממשלה מ. בגין:

והובא שליט חדש מאירופה המזרחית.

יש כאלה העורכים השוואה בין הפלישה לאפגאניסטאן לבין הפלישה לפני שתים-עשרה שנה ומעלה לצ׳כוסלובאקיה. אנחנו זוכרים עדיין מה התרחש באוגוסט 1968 בלבה של אירופה ואת הטראגדיה הזאת שעברה על העם הצ׳כי והסלובאקי. הוא החל לחוש את אביב החירות והוא האמין שנסללה דרכו אלי חיים חדשים, אבל צבא סובייטי אדיר, בעזרת כוחות ברית- וארשה, פלש לתוך צ׳כוסלובאקיה, רמס את החירות, דרס את התקווה וחיסל אותה.

הטראגדיה הזאת לא נשכחה מלבו של שום בן- חורין, אבל עלי לומר שיש הבדל. אז נוצרה הדוקטרינה של ברז׳נייב הנודעת, שלפיה אם תהיה סכנה למה שקרוי משטר סוציאליסטי במעגל של השליטה הסובייטית יש זכות לברית-המועצות לנקוט אמצעים צבאיים. איש מחוץ לברית-המועצות לא קיבל את הדוקטרינה הזאת ואפילו שתי מדינות שיש להן משטר קומוניסטי דחו אותה לחלוטין וראו בה סכנה גם לעצמאותן.

אבל המקרה שעליו אני עכשיו מדבר הוא שונה. אפגאניסטאן היתה מדינה עצמאית ולא היה לה שום קשר לא עם הקומוניסט ולא עם ברית-המועצות, היא לא היתה במעגל הסובייטי. והנה נערכה הפלישה בכל הכוחות, מן האוויר ומן היבשה. העם הזה עודנו נלחם על עצמאותו, כוחו בוודאי באופן יחסי דל, ייתכן שיוסיף על-פי המסורת שלו להתנגד לפולש הזר, אבל זהו תקדים מסוכן ביותר ושום עם איננו יכול לגלות נייטראליות כלפי מאורע חמור כזה.

ושוב אומר משהו לא רק מבחינה אנושית כללית אלא באופן מיוחד מבחינתנו. הדובר הרשמי של אותו אירגון שכבר הזכרתיו, קאדומי, שיבח את הפ‏לישה לתוך אפגאניסטאן וכינה אותה "סיוע לידיד". ושוב אוסיף, אוי לסיוע הזה. עכשיו עלינו לרשום לפנינו את הדברים האלה בתשומת-לב מיוחדת ולהחדיר את משמעותם בקרב העמים האחרים. אם פלישה סובייטית היא סיוע לידיד מה, חלילה, עלול היה להתרחש לו בתוך ארץ-ישראל היתה קמה מדינה הקרויה פלשתינית או יצור דומה בשליטתם של הקאדומים או העראפאתים ? בזמן קצר ביותר, מכל מקום בכל עת מצוא, היא היתה הופכת לבסיס סובייטי על-פי "הזמנה של ידיד". זמן הטיסה מאודיסה לארץ-ישראל היא של שעות ספורות, ובוודאי מה שהתרחש שם בסביבה של אזורנו עלול היה להתרחש פה באזור שלנו של המזרח התיכון, לנו היתה זאת סכנה לעצם קיומנו, ומבחינת כל העמים בני-החורין היה קם בסיס סובייטי שהיה מסכן אותם, בייחוד בתקופה זו, במידה הרבה יותר גדולה. ייזהרו איפוא כל העמים גם מבחינת האזור הזה ויבינו מדוע אנו שוללים ללא סייג לא רק הקמת מדינה פלשתינאית אלא גם הקמת פרוזדור העלול להוליך אליה, כי זוהי הסכנה המשותפת לכל העמים החפשיים.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

מדינה פלשתינאית או אמריקנית?

היו"ר ת. גרוסמן:

חבר-הכנסת וילנר, אני מבטיחה לך שתדבר גם אתה היום ותהיה זקוק להגנת היושב-ראש.

ראש-הממשלה מ. בגין:

שאלת זאת חמש פעמים ותמיד השיבותי לך בלאו ברור. אתה רוצה פעם שישית?

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

מה שאתה אומר זו דמאגוגיה, זה כיסוי כדי להתנגד לעצמאותו של העם הערבי הפלשתינאי. זה הכול.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מובן שלא ראויה קריאת-ביניים זו לתגובה כלשהי.

גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, על רקע זה ונוכח עובדות באזור, כגון הזרמת נשק סובייטי חדיש נוסף סוריה בצפון, הצטיידותה של ירדן בנשק חדיש, הימצאותם של תסים וקובאנים בתימן הדרומית, התקרית הזרה והמזעזעת במכה תוך חילול המקום המקודש לאיסלאם, שעליה אמרו אנשי השקר הגדול בימינו כי ביצעו אותה האמריקנים וישראל, מכירת נשק אמריקני מתוחכם לערב הסעודית והפיכת לוב למחסן נשק סובייטי אדיר מאוד — נתקיימה הפגישה בין הנשיא סאדאת וביני באסואן.

אני מבקש, ברשות היושבת-ראש, להביע מעל במה זו את תודתי לנשיא סאדאת, לרעייתו וליועציו של נשיא מצרים על מידת הכנסת האורחים שבה הם זיכו את המשלחת והישראלית. האווירה בארבעת ימי שהותנו, אם באסואן ואם בלוקסור, היתה של חמימות ושל ידידות. אני מקווה כי לא יעבור זמן רב ונוכל להשיב מידת הכנסה כנגד מידה לנשיא סאדאת, שהזמנתיו לשוב ולבקר אצלנו והוא קיבל את ההזמנה. אבל עלינו להודות על אותה אווירה של ידידות וחמימות שמארחינו יצרו בזמן הביקור.

ובשלוש שיחות ממושכות ביררנו את הבעיות הבין- לאומיות האזוריות וגם אלו הקיימות בין מצרים לבין ישראל. ביחס למצב הבין-לאומי והאזורי מצאנו שפת משותפת, לא היה מרחק בין הערכותינו. אני חושב שזוהי עובדה חיובית שכדאי לציין אותה בפני הכנסת. באשר ליחסים בין מצרים לבין ישראל התחלנו בבירור שאלת הנורמאליזאציה. אמנם כן, הנורמאליזאציה טבועה בחוזה השלום עצמו, והנהגתה היא התפתחות טבעית בהגשמת חוזה השלום שהיא, כמובן, חובה ראשונה. אף-על-פי-כן לא אפרט כי גם בחודשים וגם בשבועות האחרונים נתקלנו בקשיים בקשר עם הביצוע. התאריך הקובע, הלא הוא יום ראשון, ה-27 בינואר 1980, שבו צריכה הנורמאליזאציה להיכנס לתקפה, התקרב והלך, ובדרגים המינהליים לא יכולנו להגיע לידי הסדרים ממשיים.

(חבר-הכנסת מ. שמיר קורא קריאת-ביניים)

ביקורים של המשלחות נדחו מדי פעם בפעם - -    

משה שמיר (התחיה—בנא"י):

מדוע היו קשיים?

ראש-הממשלה מ. בגין:

            - - על-ידי מצרים, ואנו רצינו בהסדר מעשי כפי שכתוב בנספח השלישי לחוזה השלום. ההסדר הזה הושג בשיחות עם הנשיא סאדאת ועל-פי הוראותיו:

א. יקומו באותו יום יחסים דיפלומאטיים וקונסולאריים בין שתי הארצות. מצרים וישראל מינו את השגרירים שלהן — מצרים את מר סעד מורתאדה וישראל את הד"ר בן-אלישר. ודאי שזה מאורע, אם נזכור כי במשך שלושים-ואחת שנה שרר מצב מלחמה בין שתי המדינות והנה שתיהן חתמו על חוזה שלום ומינו את השגרירים שלהן. אנחנו מצדנו נעשה את הכול כדי לסייע בידי מר מורתאדה לקיים את שליחותו אצלנו, אני בטוח שמצרים תעשה כמונו כדי להקל ולאפשר לד"ר בן-אלישר למלא את הפקידו.

אך יש גם דברים פרוזאיים. צריך היה להבטיח שכירת בניינים לשגרירויות ובדומה. היום נמצאת משלחת ישראלית בקהיר ומטפלת בעניין זה. נקבל, כמובן, בסבר פנים יפות משלחת מצרית ונציע לה הצעות אלטרנאטיביות שהכננו. וכך, כפי שקבענו בחוזה השלום, יקומו היחסים הדיפלומאטיים והקונסולאריים המתאימים בין שתי הארצות.

אשר למעבר יבשתי — כאשר נפגשתי עם הנשיא סאדאת באל-עריש, מיזמתו שלו הוצע שאנחנו נכריז על פתיחת הגבולות של שתי הארצות למעבר אזרחים עוד לפני כניסת הנורמאליזאציה לתקפה, מעבר יבשתי עדיין לא נכלל בהודעה הזאת. הוא צריך היה לקום עם הנורמאליזאציה, כלומר לאחר חודשים מספר. מאז ההכרזה באל-עריש היתה תנועה בין מצרים ובין ישראל באוויר ובים; באוויר — בעקיפין. אבל יש לציין כי היתה מצומצמת. עתה נפתח גם את שתי הארצות, או את הגבולות ביניהן, למעבר ביבשה. הנשיא סאדאת הציע לי כי את נקודות המעבר תקבע הוועדה הצבאית המשותפת. והיא תעשה כן עוד אולי השבוע. וכך גם ביבשה תקום הנורמאליזאציה מבחינת תנועת האזרחים.

באשר לקשר באוויר, באל-עריש אמר לי הנשיא סאדאת כי עד לנורמאליזאציה חברות זרות תוכלנה להטיס את אזרחי מצרים לישראל ואת אזרחי ישראל למצרים. עם הנורמאליזאציה החברות הלאומיות תוכלנה לטוס אחת לארץ רעותה. אבל גם בשטח זה נוצרו קשיים בדרך ההגשמה. העניין הזה הוסדר במפגש באסואן, והוסכם שהברית התעופה הלאומיות תוכלנה לקיים טיסות, הישראלית למצרים והמצרית לישראל, יקום גם קשר דואר וטלפון וכך הלאה, ולגבי שני הנושאים האלה — הקשר באוויר והקשר האחר — הוזמנה משלחת ישראלית לבוא בשבוע הבא למצרים וזו תהיה משלחת של מומחים. היא ודאי תסדיר את הפרטים הקשורים בהגשמת הדבר הזה, שאיננו קשור בטיסות שצויינו בתוך חוזה השלום, אבל הדבר הוסכם בין הנשיא סאדאת לביני, והוא על-פי הצעתו באזני אמנם יוגשם.

גברתי היושבת-ראש, כאשר שגי עמים חותמים על חוזה שלום הנורמאליזאציה היא טבעית. ולכן בעתיד הקרוב ודאי נתרגל לראות את השגריר המצרי אצלנו, והמצרים יראו את השגריר שלנו אצלם. תהיה גם תנועה, שגם היום היא ישנה. ראינו בלוקסור תיירים ישראלים, ותנועה זו ודאי תגדל. כל זה לפי טבע הדברים. ואף-על-פי-כן אני מבקש לציין את חשיבות ההתפתחות הזאת, משום שהרי על-ידי הנורמאליזאציה אנחנו עושים את השלום בינינו ובין מצרים למציאות חיה, מוציאים את ההסדרים האלה מתוך הכתובים של חוזה השלום ונספחיו ומעבירים אותם אל החיים. יש לכך חשיבות בדרך של העמקת יחסי השלום בין שני העמים, בין שתי הארצות. לכן עמדתי על העובדות האלה במידה של ערות.

התחלנו לברר את הבעיות הקשורות עם משא-ומתן על האוטונומיה. כידוע לכם המשא-ומתן מתנהל על- ידי ועדות, בראשות הוועדה הישראלית עומד שר-הפנים השר בורג, בראשות הוועדה המצרית עומד ראש הממשלה הד״ר חליל, ומר לינוביץ עומד בראש הנציגות האמריקנית. הנציגויות האלה מנהלות את המשא-ומתן. כפי שאמרתי בכל הכנות לנשיא סאדאת היתה התקדמות בשיחות האלה בעניינים הקלים יותר. באשר לעניינים שיש להם משמעות כבדה יותר עדיין לא חלה ההתקדמות, והמשא-ומתן נמשך. אנחנו רוצים בהסכם עם מצרים על נושא זה, כפי שאנחנו רוצים בהסכם עם כל השכנים, ולגבי האוטונומיה — עם ערבים תושבי יהודה, שומרון ורצועת-עזה. לא התכוונו לחתום על חוזה שלום נפרד עם מצרים. קראנו לו חוזה שלום ראשון. אבל מובן מאליו שעשיית שלום אי-אפשר לכפות. היא צריבה להתקבל מרצונו החפשי של כל צד. עד עתה הגורמים שמניתי סירבו להצטרף אל תהליך עשיית השלום. לא נאמר נואש. אנחנו משוכנעים שיבוא יום ומעגל עשיית השלום יתרחב. אבל בינתיים אנחנו מנהלים משא-ומתן עם מצרים בלבד ואנחנו רוצים להשיג עמה הסכם.

בהסכם הזה אפשר לחיות אם כל הצדדים יהיו דבקים בהסכמי קמפ-דייוויד. אנחנו מציעים שלא לפרש את הסכם קמפ-דייוויד אלא להגשים אותו. לכן, כאשר נשאלתי על-ידי הנשיא סאדאת מה הערכתי לגבי הגשמת תכנית האוטונומיה השבתי לו: נגשים את הסכם קמפ-דייוויד ותקום האוטונומיה. לא דרושים פה שום פירושים, ולכן מובן מאליו שאם מוצעת לנו או תוצע לנו הצעה הנוגדת את הסכם קמפ-דייוויד נדחה אותה. עמדתנו לא תהיה אז שלילית אלא חיובית. פירוש הדבר — לקיים את הסכם קמפ-דייוויד.

הנשיא סאדאת הגיש לי הצעה שיש בה משהו מן החדש ואני רוצה להסביר אותה. הוא הציע שתחילה תחול האוטונומיה על תושבי חבל עזה. אבל אני מבקש מחברי הכנסת להבין      - - -

אורי אבנרי (מחנה שלי):

הוא אמר "תושבי" או ״חבל עזה״ ?

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני, כשאני מתבטא אני משתמש בלשון הסכם קמפ-דייוויד. אני חושב שהנשיא סאדאת יבול לומר ״על חבל עזה״ ואני יכול להשתמש בהסכם קמפ-דייוויד ולומר ״תושבי חבל עזה״.

שלמה הלל (המערך):

השאלה מה הוא אמר.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

הנשיא סאדאת אמר רצועת-עזה   - - -

רוני מילוא (הליכוד):

הוא אומר זאת בערבית וראש הממשלה אומר זאת באנגלית.

עקיבא נוף (התנועה הדמוקרטית):

הוא שאל שאלת הבהרה. כאשר אדוני אומר ״תחילה״, פירוש הדבר - - -

ראש-הממשלה מ. בגין:

זה מה שאני עומד להסביר. אבקש להסביר לכנסת : לאחר שביררנו את העניין בשיחותינו כי ההצעה איננה אומרת להפסיק את המשא-ומתן לגבי אוטונומיה לתושבי יהודה ושומרון ולנהל את המשא-ומתן לגבי התושבים בחבל עזה אלא על-פי הצעתו של הנשיא סאדאת צריך להשלים את המשא-ומתן לגבי האוטונומיה גם לפי לשון קמפ-דייוויד: ״תושבי יהודה ושומרון ועזה״, להשלים את המשא-ומתן, להגיע להסכם, אבל להחילו תחילה על חבל עזה. אני לא יכולתי להשיב על ההצעה הזאת ולא הוסמכתי על-ידי הממשלה לדון בה ולכן חובתי היתה להודיע לנשיא סאדאת שאני אביא את ההצעה הזאת לדיון בפני הממשלה בשבועות הקרובים, לא מייד עם שובי הביתה אלא, כפי שאמרתי, בעתיד הקרוב וכן אעשה והממשלה תחליט.

משה שמיר (התחיה—בנא"י):

האם הכנסת לא תישאל ?

מנחם הכהן (המערך):

אפשר לדעת מה תהיה עמדת ראש הממשלה ?

ראש-הממשלה מ. בגין:

ראש הממשלה יביע את דעתו בישיבת הממשלה וזו חובתו. לפני כן לא יאמר מלה מלבד ההסבר הזה על הנושא.

משה שמיר (התחיה—בנא״י):

הרי זה שינוי לגבי החלטות הכנסת. האם גם הכנסת תישאל ?

ראש-הממשלה מ. בגין:

באשר לירושלים — לא דחיתי אפילו לרגע את תשובתי. לא הוגשה לי שום הצעה מעשית, אבל ירושלים הוזכרה בשיחות. אני מייד הודעתי לנשיא סאדאת כי עמדתנו היא הידועה לו — והוא ציין שהיא ידועה לו — כפי שאני קראתי באזניו גם את מכתבי אל נשיא ארצות-הברית: בירת ישראל אינה ניתנת לחלוקה, גישה חפשית לבני כל הדתות אל המקומות המקודשים להם, מעוגנת בחוק, כך יהיה לעולמים. זוהי עמדתנו וכזאת היא תישאר.

כאשר באנו אל מסיבת העתונאים הסברנו בגלוי ובכנות, הנשיא סאדאת ואני, כי השגנו הסכמות בעניינים מסויימים ובעניינים אחרים יש בינינו חילוקי דעות. לא הזכרנו את העובדה השנייה. אני רוצה לציין כי על אף חילוקי הדעות נשמרו הידידות והרוח של שיתוף פעולה והבנה, מתוך תקווה שגם אותם נוכל בעתיד לגשר.

אני רוצה איפוא, גברתי היושבת-ראש, לקבוע כי במפגש התשיעי שהיה לי עם הנשיא סאדאת השגנו הבנה ביחס לעניינים הבין-לאומיים והאזוריים. השגנו הסדר מעשי ביחס לכל תהליך הנורמאליזאציה ונותרו בינינו חילוקי דעות שעליהם אנחנו הודענו במפורש — ואני שב ומודיע עליהם מעל במת הכנסת — אלא שחילוקי דעות אלה לא הפריעו, ואני מקווה שגם לא יפריעו בעתיד, לכך ששני העמים יוסיפו להתקדם בדרך שיתוף הפעולה, ההבנה והידידות.  

תשובת ראש הממשלה

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, במצב רציני, בדיון על נושאים רציניים, השמיע. חבר-הכנסת פרס דברים מדהימים, משום שמעיקרם היו חסרי שחר. כך אמר: אתם הצעתם לאמריקה בסיסים בישראל והיא לא קיבלה את הצעתכם- לא היה ולא נברא. אני קובע בכל הכרת האמת והאחריות, כי איש לא הציע בסיסים צבאיים בישראל לארצות-הברית. ולכן אם חבר כנסת מעל במה זו מצייר לו דחליל ואתו הוא מתווכח, מצטט דברים שלא היו ולא נבראו ואותם הוא תוקף, זו הוכחה שהגישה היא באמת חסרת שחר. צר לי על דברים באלה.

לאחר מכן הוא נטפל אלי על דברים שהשמעתי ודברים שלא אמרתי. נבון, דיברתי על איראן ואפגאניסטאן. מי שרוצה להתעלם מהמאורעות בשתי ארצות אלו והשפעתם על היחסים בין מעצמות ובין עמים בכל חלקי תבל — שיעשה כן. הוא פשוט עוצם עיניים ואומר "אינני רוצה", כילד הקטן ההוא. אבל מאורעות אלה קיימים והם חמורים מאוד והמצב בגללם מחמיר והולך, כולנו מקווים שתקופה קשה זו תחלוף. ואני מצטרף לתקווה שהביע חבר-הכנסת אבן שיחודש ה"דטאנט" ויהיה יחס כזה בין עמים ובין מעצמות שיאפשר לכל העמים לחיות בחירות ובשלום. אבל בימים אלה אלו הם מאורעות העומדים במרכז ההתעניינות העולמית, משפיעים על חיינו ועל חיי כל העולם. ואתם העליתם על הדעת שאעלה על הבמה לסקור את המצב המדיני ולא אעמוד על מאורעות אלה ? מה יש להיטפל לכך שדיברתי על איראן ואפגאניסטאן! הרי אלו עובדות שיש להן השפעה כל כך ניכרת על חיינו. לאו: ״למה דיברת על איראן ואפגאניסטאן ולמה לא דיברת על סוריה ועל הנשק שהיא מקבלת מברית- המועצות, בעוד שדיברת על כך עם הפארלאמנטארים הבריטים״. אני כן דיברתי על סוריה, במפורש, במשפט אחד. ואשר לפארלאמנטארים הבריטים, כל חברי הכנסת מנוסים בכך. נשאלתי שאלה ונתתי תשובה. חברי הכנסת יודעים על המאבקים המסופקים על-ידי ברית- המועצות לסוריה, גם יודעים על מיג-25 הנמצאים בסוריה ומוטסים על-ידי טייסים סובייטיים. כולם יודעים זאת, אינני צריך לפרט זאת לפני חברי הכנסת. אבל אמרתי: הצטיידותה של סוריה בנשק סובייטי חדיש. דיברתי גם על הצטיידותה של ירדן. כל חברי הכנסת שמעו על כ-250 טאנקים מסוג "צ׳יפטיין". אבל נשאלתי שאלה, השיבותי. ובכן במה יש פה להיטפל? ממש דברים חסרי בל יסוד.

אבל מובן מאליו שלא הדברים הקלילים הם הח- שובים       --

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

על חימושה של מצרים לא דיברת. זה דבר חדש,

ראש-הממשלה מ. בגין:

מר וילנר, אל תתערב בוויכוח בין חבר-הכנסת פרס לביני. אני זוכר מה היתה תגובתך כאשר ברית- המועצות חימשה את מצרים, איך היללת את הנשק ההוא כנשק הגנתי, עד שבאה מלחמת יום-הכיפורים והוכיחה.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

מעניין שאתה מסכים לזה עכשיו.

ראש-הממשלה מ. בגין:

הנח לי. חבר-הכנסת וילנר, אתה יכול להניח לי לדבר? השעה מאוחרת מאוד, אתה כבר ודאי עייף מחוסר שמיעה. אני שמעתי כל היום, אתה היית בחוץ, ודאי עייפת שם.

--אבל הדברים הקלילים אין להם חשיבות כה רבה. עמדתי עליהם כדי להוכיח כיצד חבר כנסת ותיק מהאופוזיציה הגדילה מרשה לעצמו להשמיע מעל במת הכנסת דברים כל כך חסרי משמעות, גם חסרי אמת.

הדבר העיקרי הוא מה היא התשובה המדינית. חבר- הכנסת פרס איננו, אני מצטער על כך, אבל אין לי ברירה אלא לומר לו: רק בימים האחרונים הוא מסר הודעה פומבית שלפיה הוא מוכן למסור חלקים גדולים של יהודה ושומרון. למי — לא אמר, אבל הוא מוכן למסור. אני רוצה שהוא יבין בי כל מסירה כזאת פירושה הקמת מדינה פלשתינאית בשטחי יהודה ושומרון שהוא מוכן למסור למי שלא יהיה, באופן אובייקטיבי, באופן בלתי נמנע. והרי מצד שני הוא אומר: אנחנו עומדים על התנגדותנו למדינה פלשתינאית. תרתי דסתרי. שני הדברים האלה אינם משתלבים. הוא לא הביא לכם שום הצעה, אך אומר דבר והיפוכו. והוא דורש הגיון. לא היה שום הגיון בדבריו.

שמואל טולידאנו (התנועה לשינוי ויזמה):

לא בהכרח. אפשר למסור שטחים בלי שתהיה מדינה פלשתינאית׳

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, קיימנו היום דיון ממושך, בחלקו בוודאי היה מועיל מאוד, כולו היה רציני, כי כזה הוא המצב. אבל כשמנסים לנקר את עינינו באיזה שהוא קושי שנוצר, למשל במשא-ומתן על האוטונומיה, זה כל כך מפליא אותך. ריבונו-של-עולם, אילו קשיים עמדו בעבר. האם אנחנו אי פעם ניקרנו עיניים ? ודאי שיש לפעמים קשיים. האם זה לא טבעי ? מה זה, האם חיים פוליטיים, משא-ומתן, הם אידיליה? מצד שני תמיד שוכחים וכשנוצר קושי מתייצבים בצד השני: אהה, הסכם קמפ-דייוויד אינו אומר מה שאתם אומרים, הסכם קמפ-דייוויד קובע מה שהצד השני משמיעינו, אז מדוע לא יקבלו את הדעה הזאת?

האם הסכם קמפ-דייוויד מדבר על מועצה מינהלית? זה פירוש שלכם. זה מוזכר רק פעם אחת, אין לזה ערך. בקמפ-דייוויד עצמו היה דיון בין שני הנציגים, הישראלי והמצרי. הנציג הישראלי דרש להכניס אחרי המלים "רשות מינהל עצמי" את המלים ״מועצה מינהלית״ אמר הנציג המצרי: אם כך יהיה בסוגריים, משמע שבכל מקום שיהיה כתוב ״רשות המינהל העצמי״ יפרשו ״מועצה מינהלית״. אמר הנציג הישראלי: זו בדיוק הכוונה. ובכן כך סוכם. אבל נציגים של האופוזיציה מייד קופצים ואומרים: זה נאמר רק בסוגריים פעם אחת. מה היא המשמעות של הדבר? מה אתם רוצים ? אתם עצמכם שמים כדורי ברזל לרגלינו במשא-ומתן שהוא עדין, מסובך וקשה. איש אינו מכחיש זאת.

אני רוצה לשוב ולומר לכנסת: אנחנו דבקים בהסכם קמפ-דייוויד. אני חושב שההסכם הזה הוא טוב. והציטאטה שהרב קלמן כהנא הביא כאן אין לה שום קשר עם המציאות, או הקשר הוא מקרי לחלוטין. אינני רוצה להביא את כל הקביעות שנקבעו באותו הסכם. אלא מאי? מאז נחתם נעשו נסיונות לשנות אותו. אתן דוגמה על רקע מה שאמרתי לפני במה דקות. אם מישהו מציע לנו שלמועצה המינהלית תהיינה סמכויית תחיקתיות, האם אין זה שינוי יסודי ? האם עלינו לקבל את ההצעה הזאת, או האם עלינו לומר לה לאו מוחלט, כלומר הן למה שכתוב בהסכם קמפ-דייוויד? אבל אתם עוזרים לצד השני. אתם אומרים: מדוע לא? זהו החטא, ממש. אנחנו מעולם לא נהגנו כך, בדיוק להיפך. תמיד היינו מחזקים את ידי הממשלה ואתם תמיד משתדלים להחליש את ידי הממשלה. אף- על-פי-כן נעמוד במבחנים האלה.

אדוני היושב-ראש, לסיכום הדיון הזה אני רוצה לומר לחברי הכנסת ללא שום התפארות, לא רם לבנו: מדינת ישראל עוד תעמוד במבחנים רבים ועוד יהיו קשיים, איש אינו אומר אחרת. אבל אני רוצה לציין שתי נקודות: הראשונה — האזור כולו וסביבתו גועשים-רועשים. יש פינה אחת שלווה, זה הגבול או הקו המפריד בין המצרים לבין הישראלים. שני העמים האלה מתקרבים יותר ויותר. זוהי המציאות. אני חושב שזה דבר חיובי באותו אזור שבו נשפך דם כמעט בכל יום וכמעט בכל ארץ, ובסביבתו. והנקודה השנייה — אתם כל הזמן טוענים שאת זאת עשיתם ואת זאת עשיתם. ניחא, תתפארו במה שעשיתם, אנחנו לא נתפאר. אבל את העובדה הזאת אני רוצה לקבוע: הבאתם הסכמי-ביניים, הסכמי שביתת נשק, זה נכון. תמיד נשאר מצב מלחמה בין ישראל לבין כל שכנותיה, מצב מלחמה שהיה קיים והיתה לו השפעה על חייה היומיומיים, ומדי פעם בפעם היה מופעל הלכה למעשה על- ידי מלחמות דמים. זו היתה המציאות במשך 31 שנה. בפעם הראשונה מאז קמה מדינת ישראל יש חוזה שלום, ביטול מצב המלחמה עם החזקה והגדולה במדינות ערב. נכון, במחיר קרבנות.

גאולה כהן (התחיה—בנא"י):

עד שהוא יקבל את כל סיני. אחר כך נראה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

ואנחנו, לנו היה הכבוד לתת לעם את חוזה השלום הזה, ועל כך גאוותנו.