תפילת השר בגין ליד הכותל המערבי

תפילה נרגשת זו של מנחם בגין, שאותה נשא מול הכותל המערבי למחרת איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים, בכ"ט באייר תשכ"ז (8 ביוני 1967), מעלה על נס את הניצחון במערכה ואת גבורתו של דור הלוחמים החדש, תוך הבעת הודיה עמוקה לאלוהי ישראל על הכרתת מזימות האויב. בגין נושא תפילה לשלומם של החיילים, למען ישובו לבתיהם בשלום, ומחבר בין הריבונות המתחדשת לבין הברית ההיסטורית ושורשי האומה המקראיים. הטקסט מבטא כמיהה עזה לבניין בית המקדש, לצד שאיפה וביטחון בהמשך החיבור לחבלי המולדת האחרים בחברון ובבית לחם (קבר רחל), מתוך אמונה עמוקה בהתגשמות נבואת הנחמה המקראית של שיבת הבנים לגבולם. התפילה הודפסה במוסף מיוחד של העיתון "היום" שיצא לאור כחודש אחרי המלחמה, בו' בתמוז תשכ"ז (14 ביולי 1967). בתחתית העמוד מובאים קישורים לעמוד העיתון, לסטנוגרמה של התפילה, ולהקלטה של מנחם בגין

אזהרות, ריכוזים ואיומים

במאמר זה, בגין דן במצעד הצבאי לכבוד יום העצמאות, שהפעם התקיים בירושלים, אך בהרכב מצומצם, על מנת לא להפר את ההסכמים וליצור מתיחות באזור. בגין טוען שהמתיחות באזור הגיעה וללא קשר למצעד ולגודלו. בגין מוסיף וטוען כי יש להפחית ולהמנע מהצהרות ארגעה כי אין בתנועת הכוחות של האוייב, והבטחות שאם התוקפנות בסוריה תגיע לרמה מסויימת ישראל תגיב -אלא להגיב יותר לדבר פחות. בגין חוזר על זכותה של ישראל להגנה עצמית, ולכן אם היא תתקוף בסוריה כתגובה, ולמניעה מעשי תוקפנות שלה, זוהי לא תקופנות, אלא הגנה, וכך גם לגבי האיומים של מצרים, שכן האיום עצמו הנו תוקפנות. בכל מקרה אין לשגות בניחושים לכוונות האוייב, וצריך למנוע את הספק בבטחון הלאומי.

יסודות גח"ל

במאמר זה מספר בגין על השותפות של חרות עם הליברלים, על הנסיונות הממושכים להתאחד, ועל הקמת הגוש בסופו של דבר. בגין מציין כי לאורך כל האיחוד היו אנשים משתי הסיעות שלא היו מעוניינים באיחוד, והם פרשו מן הגוש בגין מדגיש כי מה שעומד בבסיס האיחוד בין שתי הסיעות הוא השוויון וההדדיות בינהן, תוך שעקרון א"י השלמה, שאין עליו הסכמה, לא יכפה על הליברלים, ולא ישלל מחרות, וכך עם כל עקרון אחר בעתיד. המשבר שפקד את תנועת החירות בתקופה האחרונה גרם ללחצים על הליברלים להתנתק מהגוש. בגין מבהיר שהבעיות מבית נפתרות, וכי הגוש המאוחד יוכל לעמוד ככח ציבורי שאפשר להשען עליו.

חברי סניף חרות בירושלים הפגינו רצונם באחדות התנועה

העתון מדווח על מסיבה שנערכה בירושלים לכבוד היבחרו מחדש של בגין ליו"ר התנועה. בנאומו, בגין הצהיר כי הסתדרות העובדים הלאומית צריכה לחזור לחרות, ולא לפעול בנפרד. בגין ביקש מהליברלים שלא לפרק את הגוש. בהתייחסו למשבר הלאומי – אבטלה וירידה מהארץ טען בגין שאסור להתלוצץ ולזלזל בקיום המדינה, שעליה הקריבו הרבה, ועליה גם דמם של 6 המילויונים. העתון מדווח גם על נאום בן אליעזר.

כנס רב-משתתפים של ועדי הסניפים בתנועת החרות – ח"כ בגין קורא לאלה שהזדהו עם הגוש לשוב לתנועה

העתון מדווח על כנס של ראשי הסניפים של תנועת החרות. בנאומו בגין מצהיר כי לא ייתכן גוף דמוקראטי שיש לו שני ראשים, ולכן ה'גוש החפשי' אינו חלק מחרות, אך קרא לאנשיו לחזור לחרות על מנת שיוכלו לעמוד ולעמול יחד והביע תקווה כי גח"ל יוסיף לעמוד ולגדול. לגבי שיתוף פעולה עם מפלגות אחרות, אמר כי התנועה לא תכפה את דעותיה על תנועה אחרת, וכן לא תהיה מוכנה לוותר על שלה. בנוגע למשבר שפקד את התנועה בחודשים האחרונים, טען כי הוא השתקפות למשבר באומה כולה, ומקורו בארבעה גורמים – התכחשות לזכות עמ"י על ארצו, זלזול בקורבן שניתן להצלת העם, התלות בין ההשקפה הפוליטית לפרנה והתיידדות עם העם שהשמיד את הורינו. בגין טען כי יש לחפש בני ברית לישראל שיש להם אינטרסים משותפים, ובכלל זה התייחס לצרפת. בגין ציין כי תנועתו הבהירה כבר חששה מיכולת גרעינית של גרמניה, וכן ציין את חובת הטיפול בסוגיית הפליטים, וכי תנועת החירות פועלת למען חוק ביטוח לאבטלה, שימנע רעב מילדי המובטלים. בגין סירב להתייחס ל'מכתב אמסטרדם'. בגין בירך את הנהלת התנועה, וקרא להרים את דגלה – דגל הטוהר והיושר. אחריו עלו לנאום בן אליעזר ואיתן ליבני.