נוכח מצב האומה מ. בגין מציע לפ. ברנשטיין לפתוח בשיחות איחוד
העיתון מדווח על מכתב שנשלח לברנשטיין נשיא צה"כ נוכח מצבה הקשה של המדינה . בגין מציע לנשיא הצה"כ לפתוח בשיחות לאיחודן של הציונים הכללים ו"חרות", על אף השוני בחלק מהשקפותיהן
העיתון מדווח על מכתב שנשלח לברנשטיין נשיא צה"כ נוכח מצבה הקשה של המדינה . בגין מציע לנשיא הצה"כ לפתוח בשיחות לאיחודן של הציונים הכללים ו"חרות", על אף השוני בחלק מהשקפותיהן
במאמרו שנכתב לאחר מבצע "עלי זית", פעולת תגמול הידועה בשם פעולת כנרת, שנערכ ב-11 בדצמבר 1955, לאחר ירי סורי על דייגים ישראלים, מציג מנחם בגין ניתוח רב-ממדי המשלב שבח עמוק ללוחמים לצד ביקורת נוקבת על הדרג המדיני. בגין פותח בהערצה לגבורת החיילים וליכולתם המבצעית, תוך שהוא מעלה על נס את דמותו של הנופל יצחק קימל ממבואות ביתר כסמל לחלוציות לוחמת שאינה מבחינה בין זרמים פוליטיים. עם זאת, בחלקו השני של המאמר, בגין תוקף את היעדר האסטרטגיה של ממשלת מפא"י; הוא טוען כי המבצע, על אף הצלחתו הטקטית המקומית, נעשה ללא מטרה כוללת ובאיחור משווע. בגין מבטל את החשש מגינויי האו"ם ומהפגיעה בסיכוי לקבל נשק מארה"ב – סיכוי אותו הוא מגדיר כאשליה – וקורא להנהגה להפסיק להסתמך על "תגובות" ארעיות. לשיטתו, על ישראל ליזום מבצע הכרעה אסטרטגי בחזית הדרומית מול מצרים בטרם יופר מאזן הכוחות, במקום לכלות את כוחה בפעולות תגמול נקודתיות שאינן משנות את פני המערכה
במאמר זה יוצא בגין נגד מדיניות ממשלת בן –גוריון לנוכח מרוץ החימוש הערבי. בגין טוען כי מדיניות ממשלה זו גרועה מקודמותיה כי היא איננה יודעת מה לעשות .בגין יצא נגד דברי שר החוץ שאמר כי הוא ידבר לאמריקאים ישירות. בגין טוען כי התעלמות זו של הממשלה משלטון המפלגה הרפובליקאית ארה"ב מיותר ומזיק לישראל שכן זוהי התערבות בענייניה הפנימיים של ארה"ב. בגין יצא גם נגד שר הביטחון בן –גוריון שבראיון לעיתון אמריקאי המעיט מחשיבות הנשק שנותנת ברה"מ לארצות ערב. בגין קבע כי היתה זו טעות וכי שר הביטחון מבולבל ואינו יודע מה לעשות ואם הבריטים יתערבו לטובת מצרים אז ישראל עלולה להיחרב
במאמר זה בגין טוען כי המצב החמור בו נמצאת ישראל מבחינה מדינית ובטחונית נצפה ע"י תלמידי ז'בוטינסקי שכן הם למדו ממנו כי אם ישראל מבקשת שלום מאויביה ואויביה מבקשים מישראל ויתורים אז יבוא היום בו המעצמות המבקשות מישראל לפעול אצל אויביה למען השלום יבקשו מישראל ויתורים טריטוריאליים כמחיר השלום עליו ישראל מתחננת. בגין טוען כי היה צפוי גם שאם הערבים מציגים בגלוי ובהתמדה תביעות על שטחה של ישראל ואילו ישראל תטען שלה אין כל תביעות מהערבים אז המעצמות תקבלנה את תביעות הערבים כפשרה. בגין טען כי מדיניות הממשלה שלא שמעה לתביעות "חרות" ולא עמדה על זכויותיה על א"י השלמה גרמה לכך שארה"ב ולונדון הכריזו על ישראל כמדינה תוקפנית.בגין יוצא במאמר זה גם נגד בקשת ערובות הבטחון של ישראל מארה"ב וטוען כי מהלך זה מיותר .בגין מביע את עמדתו כי הרצוי הוא מדיניות של בריתות.
המאמר נכתב על רקע עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית (ספטמבר 1955), שהעניקה לנאצר עליונות צבאית חסרת תקדים באמצעות נשק סובייטי חדיש, ועל רקע פעולות הפדאיון וההסלמה בגבול הדרום (כמו קרב ניצנה בנובמבר 1955). בגין מנתח את הדיווחים השקריים של נאצר על "ניצחונות" מצריים לא כלעג חסר משמעות, אלא כטקטיקה צבאית מחושבת של "הינתקות": נאצר בודה סיפורים כדי להרגיע את עמו ולמנוע הידרדרות למלחמה כוללת כעת, וזאת כדי לקנות את הזמן הדרוש לו לקליטת הנשק החדש לקראת "מלחמת השמד" עתידית. בגין מבקר בחריפות את מדיניות ה"הבלגה" וה"תגמול" של ממשלת בן-גוריון, טוען כי האשליה שארצות הברית תספק "נשק מאזן" תחת ממשל אייזנהאואר היא מסוכנת, וקורא לשינוי אסטרטגי דחוף: נטישת התגובות המקומיות לטובת מערך אופנסיבי (התקפי) מרוכז בחזית הדרומית, במטרה לשבור את טבעת החנק המצרית לפני שמאזן הכוחות ישתנה לרעת ישראל באופן בלתי הפיך