נאומו של בגין במליאת הכנסת. בגין מברך על החלטת הממשלה להעלות את עצמותיו של ז'בוטינסקי ארצה. בגין מבקר את הממשלה על התנהגותה בפרשת השבויים הישראלים בסוריה. בגין מצביע על סכנת המלחמה המשתקפת מהצהרותיו של נאצר. הגין מבקר את הממשלה על המדיניות "הגרמנופילית" שלה. בגין קורא למאמץ לאומי המכוון להסברה בחו"ל ולשיפור הגנת העורף. בגין מביא דוגמאות של האנטישמיות הגוברת בברה"מ.
במאמר זה בגין יוצא נגד הסכמת הממשלה כי ישראל לא תחזיק לזמן בלתי מוגבל את צבאותיה באזורים מפורזים.בגין יוצא נגד האו"ם שדורש שדווקא ישראל תצא מהאזורים המפורזים(שנקבעו בהסכמי שביתת הנשק) כאשר הסורים יוצאים ונכנסים כרצונם מהאזורים ואיש לא בא אליהם בטענות. בגין טוען כי החלטת הממשלה על היציאה פוגעת ברבונות ישראל באזורים מפוזרים אלו שהממשלה טוענת בהם ובצדק על רבונות.עוד יוצא בגין במאמר זה נגד טיפול האו"ם בהפרות שביתת הנשק של הסורים.עוד בגין יוצא גם נגד המעצמות המתירות למצרים.
העיתון מביא את נאומו של בגין ב"קול ישראל" ב-21 בפברואר 1955, לפני הבחירות לכנסת השלישית. בגין קורא להחלפת השלטון ולהצבעה עבור תנועת "חרות". הוא קובע כי אסור לדבר יותר מדי על העבר וכי יש לדבר על העתיד. בגין טוען כי אין לעסוק יותר מדי בשאלה מי הקים את המדינה וכי יש לתת כבוד ותהילה לכולם: לאצ"ל ,ללח"י, להגנה, לפלמ"ח ולמח"ל. בגין טוען כי שלטון ממושך מהווה סכנה לחרות האומה ולמוסר בניה. בגין יוצא נגד מדיניות החוץ של הממשלה שגרמה להרס הידידות בין ישראל לארה"ב, בגין קרא לכרות בריתות ידידותיות. בגין מזכיר את מדיניות הממשלה נוכח בעיות השעה: המצור בתעלת סואץ ובמפרץ אילת, חיילים שבויים בסוריה, ושפיכות דם היהודים, וקורא לשינוי המדיניות. בגין קורא שלא להצביע לציונים הכלליים שכן הם משרתי מדיניות מפא"י.
