בתעלת המשגים

במאמר זה כותב בגין על הלאמת תעלת סואץ ועל חסימת חופש השיט לישראלים ע"י המצרים וכמו כן על פעולות הפאדיון העולות בחיי ישראלים.בגין טוען כי הממשלה אשמה במצב זה שכן היא נהגה להחמיץ שעות כושר לחיסול בסיס התוקפנות המצרית בעזה .בגין טוען כי בניגוד לטענות אנשי הממשלה הצעות "חרות" לא היו תוכניות הרפתקנות וכי נאצר משיג את כל רצונותיו כאשר ישראל נמנעת מלפתוח נגדו במתקפה.

The time is almost at hend when Israel will be living through a miracle after reaching the point of no return

במאמר זה, שפורסם באנגלית, בגין דן במצב הביטחוני המידרדר בו מצויה ישראל וזאת לנוכח מירוץ החימוש של הערבים.בגין טוען כי מדיניותה של הממשלה שלא פועלת למנוע את הסכנה של ההתקפה על ישראל היא מסוכנת והרת אסון לישראל .עוד טוען בגין כי זוהי ממשלת מחדל ופשע שלא מונעת את ההתקפה.בגין טוען עוד כי לנוכח מירוץ החימוש המהיר של ארצות ערב נצטרך לסמוך על ניסים כדי לצאת מחוזקים מהמערכה. המאמר בעברית מובא בגליון מיום 13/01/1956 סימוכין 221707

נפחדים ומיואשים

במאמר זה מתייחס בגין להחלטת הגינוי על ישראל במועצת הביטחון של האו"ם לנוכח פעולות ההגנה בהן נקטה .בגין טוען כי החלטה זו מוכיחה כי בכל מקרה ישראל מקבלת גינוי ,גם לפעולות של תגובה הגנתית. בגין טוען כי זה מוכיח שאזהרות הממשלה על כך שישראל תקבל גינוי אם תישמע לפעולות ההתקפיות של "חרות" אין להן כל משמעות שכן ישראל מגונה בכל מקרה .עוד טוען בגין שמדיניות הממשלה מוכיחה כי את אנשי הממשל אופפת היסטריה ויאוש.

נקודה בלא שיבה

במאמר זה מנחם בגין מזהיר, באמצעות שימוש במטאפורה מעולם התעופה, מפני התדרדרות במצבה האסטרטגי של מדינת ישראל. בגין טוען כי בעוד הציבור שקוע בשגרת יומו, המדינה "טסה" לעבר נקודת אל-חזור ביטחונית עקב הצטיידותן המסיבית של מצרים ועיראק במטוסי סילון חדישים, המעניקים להן עליונות אווירית מוחצת ומעמידים את ישראל בסכנת "פרל הארבור" מקומי. הוא מבקר בחריפות את המדיניות המהססת של ארצות הברית ואת אזלת היד של ממשלת ישראל, שלטענתו החמיצה הזדמנויות לפעול כאשר יחסי הכוחות עוד היו לטובתה. בגין מסכם כי אם לא יינקטו צעדים נחרצים כעת, ישראל תיאלץ להסתמך בעתיד על "נסים" ועל גבורת רוח שתגבה קורבנות דמים כבדים, ומכנה את התנהלות ההנהגה "ממשלת המחדל הנפשע"

שיקול טקטי ואיסטרטגי

במאמרו שנכתב לאחר מבצע "עלי זית", פעולת תגמול הידועה בשם פעולת כנרת, שנערכ ב-11 בדצמבר 1955, לאחר ירי סורי על דייגים ישראלים, מציג מנחם בגין ניתוח רב-ממדי המשלב שבח עמוק ללוחמים לצד ביקורת נוקבת על הדרג המדיני. בגין פותח בהערצה לגבורת החיילים וליכולתם המבצעית, תוך שהוא מעלה על נס את דמותו של הנופל יצחק קימל ממבואות ביתר כסמל לחלוציות לוחמת שאינה מבחינה בין זרמים פוליטיים. עם זאת, בחלקו השני של המאמר, בגין תוקף את היעדר האסטרטגיה של ממשלת מפא"י; הוא טוען כי המבצע, על אף הצלחתו הטקטית המקומית, נעשה ללא מטרה כוללת ובאיחור משווע. בגין מבטל את החשש מגינויי האו"ם ומהפגיעה בסיכוי לקבל נשק מארה"ב – סיכוי אותו הוא מגדיר כאשליה – וקורא להנהגה להפסיק להסתמך על "תגובות" ארעיות. לשיטתו, על ישראל ליזום מבצע הכרעה אסטרטגי בחזית הדרומית מול מצרים בטרם יופר מאזן הכוחות, במקום לכלות את כוחה בפעולות תגמול נקודתיות שאינן משנות את פני המערכה