במאמר זה כותב בגין על תפיסתו של הפושע הנאתי אדולף אייכמן והבאתו לישראל. בגין משבח את תפיסתו וקובע כי ישראל היתה חייבת והיתה זכאית לפעול כפי שפעלה. עוד קובע בגין כי יש לקוות שיתקיים לאייכמן משפט פומבי. בגין מציע שאייכמן במשפט יואשם בלבד על רצח עם ולא על דברים נוספים כמו גניבה וכו'. בגין מעלה במאמרו שאלה מוסרית, האם רשאים אנו לסלוח לעמו של אייכמן ,העם הגרמני ?
במאמר זה בגין מציין לשבח את מחבר הספר "מעמד חדש" מילובאן גילא'ס, מנהיג קומוניסטי יוגוסלבי וסגן נשיאה לשעבר שישב באותה עת בכלא היוגוסלבי על מרידתו בקומוניזם. בגין משבח את טענתו של ג'ילאס כי משטרים קומוניסטים הם צורה של מלחמת אזרחים המתנהלת בין הממשלה לעם וכי הם משטרים טוטליטאריים.
העיתון מדווח על דברי בגין בכנסת ב22/2 בדיון על הממשל הצבאי. בגין קרא לפעול לביטול הממשל הצבאי. בגין קבע כי יש לבטל את תקנות ההגנה לשעת חרום משנת 45 שהממשל הצבאי נשען עליהן. עוד טען בגין כי אסור לאפשר לחיילים לנהל ולפקח על עניינים אזרחיים משום שזה נוגד את עיקרון שיוויון זכויות האזרח. עוד טען בגין כי האשמות נגד תנועת "חרות" בכך שהיא בהצעתה לביטול הממשל הצבאי מפקירה את הביטחון אינם נכונות. בגין מציע כי אחרי תקופת מעבר מסוימת יוקם ממשל אזרחי יעיל (במקום הממשל הצבאי) אשר יקיים את התביעות הבטחוניות של האומה. הצעתו של בגין נדחתה ברוב של 42 קולות נגד, 25 בעד ו27 אשר נמנעו.
דיון בכנסת, בהשתתפות ראש הממשלה ב-3 הצעות חוק מחרות (ח"הכ מנחם בגין), מק"י (תופיק טובי) והציונים הכללים (פרץ ברנשטיין) לביטול תקנות ההגנה.
במאמר זה בגין מבקר את התנהלות מדיניות הפיוס של אנגליה וארה"ב. הוא טוען כי כל מדיניות פיוסם אינה בסדר ופועלת לרעת ישראל בכך שארה"ב מפעילה פייסנות כספית כלפי מצרים אשר מפרה את החוק הבין לאומי במניעת מעבר אוניות ומטענים ישראליים בתעלת סואץ. בנוסף, הוא מבקר את ישראל בכך שנכנעה לדרישות התוקפניות של מצרים. בגין טוען כי הכניעה לתוקפנות גרמה להמשך תקיפות מצריות ובנוסף לתקיפות סוריות מהצפון ויש להבהיר לאוייב שלא כדאי לו לתקוף. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
