Subjects: מצרים

במאמר זה בגין מגיב לטענות חוזרות ונישנות כאילו המצב לא היה חמור כל כך לפני ששת הימים, וכן, כי לא היה צורך בממשלת האחדות, והממשלה הקודמת היתה מגיבה באותו אופן. בגין טוען כי לא היה ניתן לדחות עוד את התקיפה משלושה הבטים – 1. המשק לא היה עומד בזמן נוסף בו יש גיוס מאסיבי של אנשי מילואים מגוייסים וממתינים, וכן כי המתנה זו גם פוגעת ביכולתם ובמוכנותם של הכוחות. 2. הערכות על מספרי האבדות הצפויות הרקיעו שחקים, אמנם המלחמה נגמרה עם מאות הרוגים פצועים ונכים, אך המספרים ללא התקיפה היו מוכפלים בהרבה 3. ההמתנה גרמה לערעור הסמכות האזרחית שהתמהמהה שזוהי סכנה גדולה לממשל הדמוקרטי. בגין מבהיר כי ממשלת הליכוד הלאומי קמה ופעלה מיד לתקיפה והקמתה התבססה על טובת העם, ולא על אינטרסים אישיים של ראשי המפלגות המצטרפות, שכן ממשלתו של אשכול טרם ממשלת האחדות היססה. בגין מצר על הנסיונות להוריד מהכבוד שהעם הרוויח בששת הימים

במאמר זה בגין מבקר את דברי של ראשת הממשלה, כאשר הבהירה כי תדאג שלא יהיה רוב להצעה שיהודים מהארץ ומחו"ל יוכלו לרכוש קרקעות משוחררות ביהודה ושומרון, בטענה שמהלך זה יגרום לבעית ספסרות בקרקעות. בגין יוצא נגד הגינוי של העם היהודי כאילו הוא ספסר וגנב שאלה תיאורים אנטישמים על יהודים, ולא ראויים ליהודיה גאה כמוה. כמו כן מתנגד בגין למשתמע מדבריה, כי המתנגדים לחלוקתה מחדש של הארץ מתנגדים לשלום ודוחים אותו. בגין טוען כי גם המתנגדים לחלוקה רוצים גם שלום, ומי שמתנגד לו, ומצהיר על כך הם אויבינו. בגין מוסיף שהקריאה ליהודי התפוצות לעלות לארץ ולהתיישב לא הגיונית בהתחשב בעובדה שלא ינתן להם לרכוש כאן קרקעות.

בגין מגיש הצעת אי-אמון בממשלה בגין החלטתה להוריד מסדר היום את ההחלטה שתאשר בפועל מכירת קרקעות ביהודה ושומרון. בגין טוען שמטרת ההצעה – לא רק לנסות להפיל את הממשלה,אלא גם להעלות את הנושא לסדר-היום הציבורי. בגין טוען שההחלטה היא למעשה התנקשות בזכות של עם ישראל על ארץ ישראל, והזכות הזאת היא יסוד הציונות. בגין טוען שמכירת הקרקעות ביהודה ושומרון לא יכולה לפגוע בסיכויים לשלום, ולנימוק המדבר על אפשרות הספסרות בקרקעות יש נימה אנטישמית. בגין קורא לממשלה לאשר התנחלות בכל חלקי הארץ או להכיל משפט ישראלי על יהודה ושומרון.

נאום של מנחם בגין בקונגרס הציוני הכ"ח, בו הוא מתייחס בקצרה לשלל ענייני השעה, החל משחרורה של ארץ ישראל במלחמת ששת הימים, דרך החשש הדמוגרפי ושוויון זכויות לכל יושבי הארץ, בעיית העוני, מניעת עלייתם של יהודי ברית המועצות, הצורך בלימוד עברית לנוער היהודי בגולה וכלה במצבה ותפקידה של הציונות בתוקפה זו. הנאום נישא ב-20 בינואר 1972, והפרסום כאן מתבסס על הגרסה שפורסמה בכתב העת "בארץ ישראל", גיליון שבט תשל"ב, פברואר 1972.