בין שני השדות הללו – שדה-הקרב ושדה-הזריעה – עובר קו מאחד. אין אנו יכולים לשכוח, כי אדמת המולדת, מצפה עדיין לחורש העברי, כפי שציפתה במשך דורות לחייל, המשחרר העברי. אנחנו, בני המשפחה הלוחמת שידענו והננו יודעים להיות חיילים משחררים, נדע גם להיות חיילים חורשים, כובשים בזיעה את אשר נכבש בדם.
מנחם בגין, קורא בישיבת ממשלה לפתוח בועדת חקירה בנוגע למערובתם של אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט ברצח ארלוזורוב בטענה כי צריך לעשות צדק עם הנאשמים ועם המחנה הפוליטי הגדול אליו משתייכים אשר הואשמו במשך שנים ללא כל הוכחות.
עד מלחמת יום הכיפורים רווחו בקרב האומה דעות, שהבעיות העיקריות הן בעיות פנים. אך דעתנו, דעתה של תנועת החרות, היתה עד מלחמת יום הכיפורים: הבעיות הפנימיות החברתיות, הכלכליות, חשובות מאוד. כולן קבועות את איכות החיים, את רמת החיים. אבל שאלת הבטחון קובעת את החיים עצמם. לכן לעולם לא נאמר עוד, כי שאלות פנים חשובות משאלות … Continued
לגבי נציגי אצ"ל בחו"ל – לא, הם כן השתלבו עם ערי ז"ל. ב-1938 היה לנו כינוס בית"ר בוורשה, אחד הכינוסים החשובים שלנו, עוד בחייו של זאב ז'בוטינסקי ראש בית"ר. זה היה אז הוויכוח הגדול על הדרך של הגשמת הציונות, אבל זאב ז'בוטינסקי דרש שערי יהיה ממונה על עליה ב', והחברים הביעו פקפוק. משום שעליה ב' … Continued
בהרצאה בפני סטודנטים במכון לחקר הציונות מסביר בגין את המעבר מגוף לוחם במחתרת לתנועה פוליטת, חלק מן האופוזיציה תחת ממשלה יהודית. בגין מבהיר כי אנשי בית"ר לפני מלחמת העולם השניה היו עסוקים גם בעבודה עברית והתיישבות אך משפרצה היו עסוקים בעיקר במלחמה למען מדינה עברית יחד עם האצ"ל ולתקופה גם יחד עם ההגנה. משקמה המדינה, הושגה המטרה והגוף הלוחם הצטרף לצה"ל. והתנועה הפכה לתנועה מדינית שמרכז פעלה היתה זכותנו על ארץ ישראל, וצדק סוציאלי.. בגין מתייחס לפילוג בתוך הצוה"ר.
