Subjects: מחתרות

במאמר זה מתייחס בגין לכמה נושאים; בגין משבח את הופעתו של קנדי בעצרת האו"ם האחרונה, בה הודה בטעויות שנעשו בארצו וטוען, כי זהו פטריוטיזם אמיתי, הודאה בטעויות. בהתייחסו לפרשת המדענים הגרמניים מציין בגין, כי שר החקלאות דיין מודה עתה, כי אי חקיקת חוק נגד פעולתם הינה דבר חמור. בגין טוען כי אין זה מספיק וכי יש לנקוט בסנקציות מעשיות נגד גרמניה. בהתייחסו לרשימות בן-גוריון בהן הוא מנסה להסביר מהי תורת ז'בוטינסקי טוען בגין, כי בן-גוריון טען בכתביו, כי הירצחו של חיים ארלוזורוב הוא תעלומה בת 30 שנה. בגין תמה על דבריו אלה של בן-גוריון וטוען, כי אם אומנם זו תעלומה אזי יש צורך להקים ועדת חקירה בנושא.

בטקסט מרגש ואידיאולוגי זה, שהתפרסם לציון שנה לפטירתו של ירמיהו הלפרין, קושר מנחם בגין בין דמותו של "ירמה" לבין חזון הקמת הכוח המגן העברי. בגין פותח בתיאור קיומו של צה"ל כדבר המובן מאליו בימיו, אך מזכיר כי בעבר רעיון הצבא העברי היה מושא ללעג בקרב הציבור היהודי. הוא מציג את הלפרין כהתגלמות ה"קצין העברי" הראשון – שילוב נדיר בין חלום ומעש, הדר וקשיחות, שהיה חלוץ הקצונה ביבשה ובים (בבית הספר הימי בצ'יוויטווקיה). דרך דמותו של הלפרין, בגין מעלה על נס את תרומתה של תנועת בית"ר ותלמידי ז'בוטינסקי לשיקום הכבוד הלאומי, ומשרטט את דיוקנו של איש מופלא שסתר בתכונותיו את גלותיות העבר והניח את היסודות לצבאיות היהודית המודרנית

במאמר זה מודה בגין לכל מברכיו לרגל יובלו ה- 50. בגין מספר, כי הוא משרת את האומה כבר כ- 15 שנה באופוזיציה וכי לדעתו זהו שרות ממלכתי חשוב ומכובד. בגין מודה לכל אוהדיו ויריביו ומדגיש את חשיבות ההבדל בין יריב לבין אויב. הוא ממשיך וסוקר את תולדות חייו ואת הצטרפותו לבית"ר. בגין משבח את תנועתו של ז'בוטינסקי ואת פועלה למען המדינה. כמו כן בגין מעלה על נס את אופיים של חניכי תנועת בית"ר, את עקרונותיה של התנועה ואת חשיבות המשך פעילותה