בצרפת היתה מסורת שלפיה, כאשר רצו לתת כבוד לאנשים דגולים בעם, היו כותבים תחת שמותיהם את המשפט הצנוע ביותר: הוא שירת היטב את מולדתו. ואני משוכנע כי אין מנהיג בישראל הראוי יותר לכתובת הצנועה, האומרת כה הרבה, כמו גולדה מאיר — לאמור, היא שירתה היטב את מולדתה… אבל עוד יש לזמר עליה, ואני מאמין כי … Continued
במבוא שלפנינו, שנכתב עבור הוצאה מיוחדת של "מדינת היהודים" מאת בנימין זאב הרצל לכבוד יום העצמאות ה-30 (ידיעות אחרונות, 1978), מתחקה מנחם בגין אחר פלא היווצרותו של "ספר קטן גדול" ששינה את פני ההיסטוריה. בגין, שבעצמו גילם בחייו את המעבר מחלום למעשה וממחתרת לשלטון, מנתח ברגישות ובהערצה את דמותו של הרצל – האיש שהפך את כיסופי הדורות לתוכנית מדינית סדורה, ואת הייאוש הגלותי לקריאת קרב משחררת. זהו טקסט המהווה גשר בין החזון שנולד בווינה בסוף המאה ה-19 לבין המציאות הריבונית של מדינת ישראל בשיא פריחתה
אני מבקש שהנשיא סאדאת ישמע את דברי: אנחנו איננו מבקשים לא מנשיא מצרים ולא מנשיא של כל מדינה אחרת, קרובה או רחוקה, גדולה או קטנה, להכיר בזכותנו להתקיים. יש לנו זכות כזאת, היא לא מוטלת בשום ספק. מה שאנחנו ביקשנו ועל מה שאנחנו נעמוד זה להכיר בזכותנו לארצנו ולריבונותנו עליה, זכותנו לשלום ולחוזה שלום.
בגין טוען שיש לחקור את הכמות ההולכת ומצטמצמת של עולים מידי שנה וכן הכמות הולכת וגדלה של יורדים מידי שנה. הוא קורא ליורדים ולעולים חדשים לחזור הביתה, לארץ, וכן מזכיר כי יפעל למען עלייתם של יהודי ברית המועצות.
בגין מגיב על דבריו של חבר הכנסת האוזנר בדבר ההצעה למזג את יום השואה עם תשעה באב. בגין מסביר שהצעתו היתה לאחד ימי אבל על מנת ליצוק משמעות נוספת ליום שערכו בקרב הנוער מתפוגג – תשעה באב, וכן להוסיף את גבורת לוחמי הגיטאות והפרטיזנים לגבורתם של חיילי צה"ל ביום הזכרון, מאחר שאין להבדיל בינהם.
