בגין מתחיל את נאומו, שנשא ביום הראשון לחנוכה ב-1973 משבח לחיילי צה"ל, ממשיכי דרכם של מכבים. בגין דורש מהממשלה לתבוע הפסקת דיונים בוועידת ז'נבה בשבתות, ואם הדרישה לא תתקבל – להימנע מהשתתפות בדיונים בשבת. בגין טוען שלשבת יש לא רק ערך דתי,אלא גם לאומי-היסטורי. בגין מבקר מדיניות הממשלה, וטוען שהנטייה שלה לזגזג, להציג דרישות בל-יעבור ולוותר עליהם פוגעת במעמדה של ישראל. בגין מבקר את החלטת הממשלה להשתתף בוועידת ז'נבה למרות שהדרישות שלה לא נענו. בגין טוען, שאסור לנסות ולחלק את העם ל-"מחנה שלום", ו-"מחנה מלחמה". הוא טוען שכל המפלגות המרכזיות בישראל מעוניינות בשלום, אמנם מדיניות הוויתורים של הממשלה מגדילה סכנה לפרוץ המלחמה, ובפרט היא הביאה לטעות פאטאלית של מלחמת יום כיפור. בגין מביא את תפיסתו של שלום כבניין רב-קומות, וטוען שמדיניות הממשלה מסכנת את יסודו – בטחון תושבי ישראל. בגין מסיים את נאומו בציטוט מספר מכבים שמדגיש הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל וטוען שראוי היה למשלחת ישראלית לפתוח את וועידת ז'נבה מציטוט זה.