Subjects: ירדן

במאמר זה, בגין מבקר את הנהגת המדינה, שצמחה מהנהגת היישוב, על צביעותה באשר לללגיטמיות של השאלה הידועה "מה יאמרו הגויים". בעוד שבימי המחתרות והמאבק על הקמתה של המדינה, היו אלה אנשי הסוכנות והנהגת היישוב שהטיחו שאלה זו באנשי האצ"ל, על פעולותיהם נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל, הרי שלאחר הקמת המדינה התהפכו היוצרות, עם הבדל יסודי: ממשלת ישראל עושה את עצמה כמי שאינה מתחשבת במה יאמרו הגויים, כאשר בפועל היא נכנעת ללחצים בין-לאומיים בצורה עקבית, ותנועת החרות, שצמחה מן האצ"ל, היא זו שמטיחה בה את השאלה היותר חשובה, שאיננה "מה יאמרו הגויים", אלא "מה עושים הגויים". בגין מראה כיצד מעשיהם של הגויים, הקרובים והרחוקים, מעמידים את ישראל בסכנה מתגברת, ללא תגובה והיערכות הולמות של ראשי המדינה. בגין מזהיר מפני מדיניות זו, המשולה בעיניו למדיניותו של נוויל צ'מברליין

במאמר זה יוצא בגין נגד דרישתה של מצרים לניתוקו של חלק מהנגב מישראל . בגין טוען כי זה חלק מדרישת הערבים שנועדה כדי להקל על הערבים את כיבוש ישראל בזמן מלחמה חזיתית.בגין טוען כי רבה היא הסכנה המדינית הצפויה לישראל .בגין יוצא נגד תביעת ארה"ב מישראל שתיתן למצרים חלק מנגב כפיצוי טריטוריאלי .הוא יוצא גם נגד הלחץ הבריטי כפי שמשתמע מדבריו של אידן הלוחץ על ישראל לבצע ויתורים כדי לחתום על חוזה שלום בינה לבין ארצות ערב.בגין תמה על התנהלותה המדינית של ישראל שלא תובעת כלום .בגין טוען כי גם על ישראל להפעיל לחץ כדי להחזיר אליה את עזה.בגין יוצא נגד מדיניות הממשלה אשר אינה משיבה לתוקפנות הצבאית והמדינית של מצרים. בגין טוען עוד כי סבלנות אזרחי ישראל תמה וכי יש לפעול.

במאמר חריף זה מנתח מנחם בגין את מה שהוא מכנה "מדיניות הכסל" של ממשלת משה שרת, תוך התמקדות בפרסום "תוכנית שלושת הסעיפים" (ויתורים בנמל חיפה, בנגב ותשלום פיצויים) בשידורי הרדיו בערבית בטרם הובאה לידיעת הכנסת והציבור העברי. בגין תוקף את הממשלה על כך שהיא מנהלת דיפלומטיה חשאית כלפי פנים וגלויה כלפי האויב, טוען כי הצהרת הוויתורים המוקדמת מתפרשת כחולשה המזמינה לחץ בינלאומי נוסף, ומזהיר מפני כרסום בריבונות המדינה דרך הגדלת סמכויות משקיפי האו"ם והחזרה למדיניות ה"הבלגה" מול מעשי הרצח בדרכים. המאמר מציג עמדה אופוזיציונית לוחמנית הרואה בקו המדיני המתון של "הקריה" כניעה מסוכנת לתכתיבי המעצמות והפקרות ביטחונית המערערת את כבודו וביטחונו של העם היהודי בארצו

בגין יוצא נגד הצעתו של יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת לחזק את השפעתה של בריטניה במזה"ת . בגין טוען כי הצעה זו גרמה נזק עצום לישראל שכן היא מראה כי ישראל היא איננה מדינה ריבונית וכי גורמים זרים יכולים להגביר את לחצם על ישראל. בגין טוען כי כיסופיו של היו"ר הם לתלות זרה .בגין יוצא גם נגד עיתון "הארץ" אשר קרא לממשלה לקבל מארה"ב נשק וערובה לביטחון ישראל. בגין טוען כי הכיסופים האמיתיים שצריך לשאוף אליהם הם לשים קץ לשפיכת הדמים ולשיחרור המולדת כולה .בגין טוען כי התקפת התגובה של ישראל נגד המצרים (בעקבות אירועי מושב כיסופים) היתה פעולה טקטית טובה .אך המטרה שצריכים לשאוף אליה היא שיחרור המולדת כולה כי פעולות הדמים הפגע וברח אינן מועילות.