במאמר זה טוען בגין, כי הוא מתנגד נחרצות לעמדת הממשלה- שלא לדבר על האיחודים בעולם הערבי במליאת הכנסת, אלא לדבר על כך בועדת החוץ והביטחון בלבד. בגין יצא במאמר זה גם נגד שרת החוץ, אשר מגלה אי עקביות בדבריה בעניין האיחודים הערבים השונים. שרת החוץ טענה כי האיחודים אינם מסכנים את ישראל, בעוד שועדת החוץ והביטחון דנה בעניין, מה שמטיל ספק בטענותיה.
בגין הציע לקיים דיון בכנסת לנוכח האיחודים בעולם הערבי בין סוריה ומצרים ובין עירק וירדן. בגין טען כי איחודים אלה מסכנים את קיומה של מדינת ישראל, כי משמעות האיחודים הללו היא שנאצר מעוניין לאחד את העולם הערבי בשליטתו נגד ישראל. בגין הדגיש עוד בנאומו את זכותו המלאה של עם ישראל על ארץ ישראל ההיסטורית כולה. הצעתו של בגין נדחתה. הנאום המלא מובא גם בדברי הכנסת 19/02/1958
בגין הציע לקיים דיון בכנסת לנוכח האיחודים בעולם הערבי בין סוריה ומצרים ובין עירק וירדן. בגין טען כי איחודים אלה מסכנים את קיומה של מדינת ישראל, כי משמעות האיחודים הללו היא שנאצר מעוניין לאחד את העולם הערבי בשליטתו נגד ישראל. בגין הדגיש עוד בנאומו את זכותו המלאה של עם ישראל על ארץ ישראל ההיסטורית כולה. הצעתו של בגין נדחתה. הנאום המלא מובא גם בעיתון חרות שפורסם ב20/2/1958.
העיתון מדווח על שובו של בגין ממסעו לחו"ל. עוד מדווח העיתון כי בגין קרא בראיון שנתן לרדיו השוויצרי למעצמות ולשאר הארצות לנקוט בעמדה ריאליסטית בקשר לסכסוך במזה"ת. בגין הביע ספק רב אם יעזור ביקור מזכ"ל האו"ם באזור.
במאמר זה בגין יוצא נגד טענות הממשלה הטיפשיות כי על אף הודעות האויב הערבי אין שורר בין ישראל לארצות ערב מצב של לחימה בגין טוען כי שום תועלת לא צומחת מדברים אלו וכי דווקא נגרם מכך נזק רב לישראל אשר לא מגנה על האינטרסים הלאומיים שלה. בגין טוען כי חובה על הממשלה להכריז כי קיים נגד ישראל מצב מלחמה וכי זכותה של ישראל לכל פעולה של הגנה לאומית. בגין במאמרו סוקר את ההתפתחות של הסכסוך בין ישראל לארצות ערב ואת הסכנות שטמונות בו לבטחונה של ישראל.
